תוכנית 11/04
מושב ראשון: היבטים מחקריים על התקפות קשר הורה ילד בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר
מצבם הנפשי של אמהות וילדים בעקבות מלחמת "חרבות ברזל"
פרופ' פלורינה יוזפובסקי, מנהלת שותפה ומנהלת תחום המחקר במרכז דואט, ראש המגמה ההתפתחותית אוניברסיטת בן גוריון בנגב.
השפעות המלחמה על שינוי בפסיכופתולוגיה, ערכים, ותפיסות עולם בתחילת גיל ההתבגרות
פרופ' אריאל כנפו-נעם, האוניברסיטה העברית.
מצוקה פסיכולוגית בקרב הורים וילדיהם בעת מלחמת ״חרבות ברזל״- חשיבותם של מנגנוני ויסות רגשי הוריים
The "Israel-Hamas" war erupted in Israel with the largest terrorist attack in the nation's history, potentially harmfully impacting the well-being of both parents and their children. Beyond burdening parents' mental health, war-related stress may adversely impact parents’ ability to regulate their own emotions, further jeopardizing children's mental health. Simultaneously, children's distress may create an additional burden for the parents, creating a vicious cycle. Therefore, we examined the role of parental emotion regulation tendencies as risk and protective factors, including reappraisal, suppression, and rumination, and their link to parental psychological distress and burnout, and children’s internalizing and externalizing problems, during the initial and acute stage of the war. We also tested the efficacy of a one-session online training aimed at enhancing adaptive emotion regulation strategies– self-compassion and reappraisal.
Our sample comprised 588 parents (78% women) completing an online survey. A subsample of 150 participants were randomly allocated to one of the three training groups: self-compassion, cognitive reappraisal, and control.
We found that parents’ rumination tendencies were linked to heightened psychological distress in parents and more internalizing and externalizing difficulties in children. Furthermore, rumination and suppression predicted higher parental burnout, whereas greater reappraisal predicted lower burnout levels. Finally, both self-compassion and cognitive reappraisal one-session trainings were effective in reducing negative mood. This effect was not observed in the control group. Our findings emphasize the importance of effective emotion regulation for parents and children's well-being during challenging times and have potential implications for risk assessment and treatment in the context traumatic stress.
ד"ר דנה לסרי, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת קולג' לונדון.
הקשר בין תסמיני החרדה של אימהות וילדיהן בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" – חשיבות השיח והתיווך ההורי
חוסן הוא היכולת להסתגל לאירועי דחק ולמצבי חיים משתנים, להתמודד בהצלחה עם אתגרים ומשברים ולצמוח מהם. המחקר הנוכחי בחן את ההשלכות הרגשיות של המלחמה בקרב משפחות בעורף בישראל כחודש לאחר אירועי ה7.10 ותחילת מלחמת "חברות ברזל". באופן ספציפי, בחנו את הקשר בין תסמיני החרדה של האם לבין תסמיני החרדה של ילדיה, ואת הגורמים המתווכים והממתנים קשר זה. במחקר השתתפו כ-350 משפחות מהעורף בישראל, אשר לא היו חשופות באופן ישיר לאירועי ה-7 באוקטובר. האימהות מילאו באופן מקוון שאלונים על תסמיני החרדה שלהן ושל כל ילדיהן, וכן מילאו שאלונים על גורמי סיכון וחוסן במעגלי שייכות שונים ברמת הפרט והמשפחה.
הממצאים מהמחקר מציגים תמונת מצב מדאיגה; כ- 60% מהאימהות במחקר הראו רמת חרדה בינונית-גבוהה, בעלת משמעות קלינית. כמו כן, כ-60% מהילדים עד גיל 8 וכ-30% מהילדים מעל גיל 8 הראו רמות מצוקה מעבר לסף הקליני המקובל. יתרה מזאת, המחקר הצביע על תפקידם החשוב של ההורים בתיווך המציאות המורכבת לילדיהם. נמצא כי שיח בין ההורה והילד ומתן מידע על המלחמה סייע לילדים להתמודד עם המצוקה שהם חשו. בקרב ילדים מעל גיל שנתיים, נמצא קשר עקיף ושלילי בין גיל הילד לבין רמת המצוקה שלו – כך שככל שעלה גיל הילד, כך עלתה רמת ההתעניינות ורמת הידע שלו על המתרחש בארץ; רמת הידע הגבוהה, בתורה, הייתה קשורה לרמת מצוקה נמוכה יותר. כמו כן, נמצא קשר חזק בין החרדה של האם לבין רמת המצוקה של ילדיה, אך קשר זה היה קיים רק בקרב ילדים שהוריהם לא קיימו איתם שיח על המלחמה. בקרב ילדים שהוריהם דיברו איתם וסיפקו להם מידע על המלחמה לא היה קשר בין החרדה של האם לחרדה של ילדיה. ממצאי המחקר מראים באופן ברור שילדים צעירים חווים את הוריהם ומראים מצוקה לנוכח החרדה ההורית. עם זאת, מתן מידע לילד, באופן רגיש ותואם גיל – מסייע לילדים בהפחתת תחושת המצוקה. תוצאות המחקר יסייעו בפיתוח תוכניות התערבות ליצירת חוסן עבור ילדים, הורים ומשפחות במשברים אישיים ולאומיים.
ד"ר צליל אינציגר, ד"ר ירדן גליקסמן וד"ר אורטל בוחניק-אציל, המחלקה למדעי ההתנהגות, המרכז האקדמי רופין.
לחזרה לתוכנית הכנס המלאה >>
לחזרה לעמוד הכנס הראשי ולהרשמה>>
– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –
מושב שני: היבטים מחקריים על התקפות קשר הורה ילד בחירום
הורות תחת איום בטחוני: כשהאזעקה האנושית (בכי) פוגשת את האזעקה החצונית- מצבן הנפשי של האמהות והקשיים שמראים הילדים
למעלה מ-20 שנה חיים תושבי הדרום תחת איום בטחוני המאופיין באזעקות מעת לעת המצריכות הגעה למקלט תוך זמן קצוב מאד. במצבים כאלו, המערכת האודיטורית הופכת להיות קריטית להישרדות. נשאלת השאלה האם מצבים נורמטיביים, כגון גידול ילדים צעירים, ותגובה לצרכיהם, שונה באזורים של קונפליקט בטחוני כדוגמת עוטף עזה. במחקר הנוכחי בחנו האם הדריכות האודיטורית של אמהות החיות בעוטף עזה, נמצא קשורה באופן שונה לבכי של התינוק, המהווה כמעין "אזעקה אנושית", וכיצד זה קשור לבעיות התנהגות שהילדים מראים. כמו כן, כיצד המצב הנפשי של האם, ובפרט סימפטומים של פוסט טראומה, קשורים ליכולת הויסות העצמי של האם ולתגובתיות שלה אל הילדים. אמהות וילדים (בני 10-45 חודשים) הגרים באזורים המאופיינים בחשיפה גבוהה (N=45) ונמוכה (N=86) לאיום בטחוני, השתתפו במחקר. אמהות מילאו מטלות מחשב בהן צפו בסרטונים של בכי של ילדים, וציינו מתי יגיבו לבכי וכן מילאו שאלונים לגבי תפיסת הבכי, לגבי בעיות התנהגות של הילדים ולגבי מצבן הנפשי.
ממצאי המחקר מראים כי:
1.ילדים באזור חשיפה גבוה הראו יותר בעיות התנהגות מאשר ילדים באזור חשיפה נמוך. 2. אמהות מקבוצת החשיפה הגבוהה הראו רמות גבוהות יותר של קושי לשאת את בכי של תינוקות מאשר אמהות בקבוצת החשיפה הנמוכה. 3. ככל שלאמהות היו קשיים רבים יותר לשאת בכי של תינוקות, כך ילדיהן הראו יותר בעיות התנהגות. 4. תגובת האמהות לבכי של התינוקות היוותה גורם מתווך בקשר שבין תפיסת הבכי לבעיות ההתנהגות, רק בקרב משפחות שגרו באזורים החשופים למתח בטחוני גבוה. 5. אמהות עם סימפטומים של פוסט טראומה הראו פחות תגובתיות לילדיהן. קשר זה תווך על ידי יכולת הויסות האמהית.
המשמעות של גידול ילדים באזור של סטרס כרוני, ידון תוך מתן דגש עיקרי למצבן הרגשי של האמהות ולקשיים שמראים הילדים. המחקר מחזק את ההבנה על הצורך בהתערבויות מוקדם ככל שניתן, בדגש על עבודה טיפולית עם הורים בראשית ההורות.
פרופ' נעמה עצבה-פוריה, פסיכולוגית התפתחותית מומחית, מדריכה, ראש מרכז דואט וחברת סגל במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון, יו"ר העמותה לבריאות הנפש של התינוק בישראל, מטפלת ביחידה הפסיכיאטרית בגיל הרך בסורוקה, פיתחה את מודל דואט בישראל.
התערבות חיבוקי להפחתת דחק בקרב ילדים צעירים בעתות מלחמה: יעילות וגורמים ממתנים
Following the events of October 7th, numerous Israeli children experience distress, with an urgent need for psychological relief. The HuggyPuppy intervention is a low-intensity approach, aimed at alleviating acute stress by encouraging young children to 'adopt' and care for a plush toy companion. While previous studies demonstrate the intervention's effectiveness in reducing stress, nighttime fears, and sleep problems when delivered by clinicians, its efficacy when delivered by parents has yet to be examined.
This randomized clinical trial assesses the efficacy of parent-delivered HuggyPuppy Intervention in alleviating war-related stress in children during the Gaza-Israel war. Moreover, it tests whether the type of doll provided moderates intervention efficacy, and explores the associations between parent-child attachment to the doll and adherence to the intervention with its outcomes.
Participants include 160 children aged 3-8 from across Israel, whose parents perceive them to be distressed. Parents complete an online survey detailing their child's stress symptoms and war-related experiences at baseline. Children are then randomly assigned one of five types of dolls (dog with Velcro palms, dog without Velcro palms, monkey with Velcro palms, bear, and rabbit). The intervention is delivered by children's parents, who receive instructional videos. Parents complete a follow-up questionnaire 3 weeks post-intervention covering child stress symptoms, attachment to the doll, and adherence to the intervention. Data collection is ongoing, with the initial results to be presented at the conference.
Anticipated findings will provide empirical evidence on the efficacy of parent-delivered HuggyPuppy Intervention in mitigating war-related stress in young children. Moreover, the study is expected to unveil moderating factors, such as doll type, and shed light on the vital role of parent and child attachment to the doll, offering insights for the development of targeted interventions amid conflict-related stress.
ד"ר מיכל קהן, אוניברסיטת תל אביב.
אחאות משולבת במשפחה והשלכותיה: משאבים, אתגרים ופערים בפרספקטיבות של הורים וילדיהם
אחאות משולבת, בה אחד האחאים ילד/ה והשני/ה בהתפתחות לא טיפוסית היא מערכת יחסים שעשויה להוות משאב מיטיב, וגם מציבה אתגרים ייחודיים במשפחה, בהם פערים בפרספקטיבות של הורים וילדיהם על האחאות המשולבת והשלכותיה. בהרצאה יוצגו ממצאי שני מחקרים שפורסמו לאחרונה: הראשון, בחן מערכות יחסים אחאיות בהן אחד האחים מאובחן עם אוטיזם לעומת טיפוסיות (שני אחים/יות בהתפתחות טיפוסית) מנקודות המבט של האימהות והאחים הגדולים. אימהות וילדים בשתי הקבוצות מילאו שאלונים, וענו על שאלה פתוחה להערכת יחסי האחים. בעוד לפי דיווחי הילדים לא נמצא הבדל בין הקבוצות בממדי היחסים: חום וקרבה, קונפליקט, או יריבות באחאות, אימהות לילדים עם אוטיזם דיווחו שביחסי ילדיהן פחות חום וקרבה, ופחות קונפליקט לעומת אימהות בקבוצה הטיפוסית. ניתוח איכותני של תשובות המשתתפים העלה כי בעוד הילדים היו ממוקדים בחוויות "כאן ועכשיו" הכוללות רמות גבוהות של קרבה לצד קונפליקט, האימהות התייחסו בתיאורן את יחסי האחים לאירועי עבר, ציפיות לעתיד, והשפעות אירועים שונים על האחאות. הממצאים מדגישים כי חשוב להביא בחשבון הן את חווית האחאות ה"כמו טיפוסית" של הילדים בהווה, והן את נקודת המבט האימהית המבטאת דפוס אחאות פחות מעורבת במשפחות לילדים מהמגוון האוטיסטי.
המחקר השני בחן האם א/נשים אוטיסטים שיש להם אחים/יות מדגימים רמות אמפתיה גבוהות יותר, מאלו שגדלו כילדים יחידים, לאור ספרות שמדגישה יכולות חברתיות טובות יותר של ילדים מהמגוון האוטיסטי שגדלו עם אחים, ועדות לתרומת אחאות להתפתחות אמפתיה בקרב ילדים באוכלוסייה הכללית. שני מאגרי מידע (ילדים/בוגרים עם אבחנה של אוטיזם) נותחו בחלוקה לקבוצות עם/ללא אחים. יכולות אמפתיות נמדדו אצל הילדים באמצעות דיווח הורים, ובבוגרים באמצעות שאלוני דיווח עצמי, ומטלה התנהגותית. בניגוד להשערה, ילדים אוטיסטים עם אחים דווחו על ידי הוריהם כפחות אמפתיים מאלו שלא היו להם אחים. לעומת זאת, בבוגרים לא נמצא הבדל בין הקבוצות בדיווח העצמי, ובמטלה ההתנהגותית נמצאה אינטראקציה בין מין וקבוצה: בנים ללא אחים הצליחו פחות מבנות ללא אחים, בעוד שבנים עם אחים לא נבדלו מבנות עם אחים. הסבר אפשרי לממצאים הוא שכאשר לילדים מהמגוון האוטיסטי אחים או אחיות נוספים, ההורים נוטים להערכת חסר של יכולותיהם האמפתיות של הילד/ה עם אוטיזם.
Sibling Relationships in Families of Autistic and Typical Children: Similarities and Differences in the Perspectives of Siblings and Mothers (Rum, Zachor, Armony, Daniel & Dromi, 2024)
Does Having a Sibling Affect Autistic People's Empathy? (Rum, Golan, Allison, Smith, White & Baron-Cohen, 2023)
ד"ר יונת רום, בית הספר לחינוך, האוניברסיטה העברית.
ההשפעה של אירועים טראומטיים בעברה של האם על יחסי אם-ילד והתפתחות הילד במחקר ארצי על הורות בסיכון
Research suggests that experiencing a higher number of adverse childhood experiences (ACEs) predicts adults’ poor health and mental health and that children of parents exposed to a higher number of ACEs are at increased risk of behavior problems. However, most studies were conducted in North America and were based on self-reports. In addition, research of the effects of ACEs on observed parenting and the processes underlying intergenerational transmission of ACE effects are limited.
We therefore studied families referred to “Orim” early intervention project and examined whether mothers’ ACEs hampered maternal sensitivity. We also explored whether mothers’ ACEs predicted children’s behavior problems indirectly through maternal psychological distress and whether maternal sensitivity attenuated this mediating path. Participants were 232 mothers (Mchild age = 18.40 months, SD = 1.76; 63.36% non-ultra-Orthodox, 17.24% ultra-Orthodox, 19.40% Muslim). Mother reported their ACEs, psychological distress, and children’s behavior problems. Maternal sensitivity during mother-child play interaction was observed in a subsample of 123 families.
Regression analysis controlling for relevant covariates indicted that mothers’ ACEs were associated with decreased maternal sensitivity. Analysis of a moderated mediation model revealed that mothers’ ACEs were indirectly associated with increased children’s behavior problems through mothers’ psychological distress. Maternal sensitivity moderated this indirect link; it was significant only for mothers who showed low sensitivity, but not for mothers with average or above average sensitivity scores. These findings emphasize ACEs’ significant role in early mother-child relationships. The importance of including ACEs assessment in research and practice with families of young children will be discussed.
ד״ר רינת פניגר-שאל ופרופ׳ אפרת שר-צנזור, אוניברסיטת חיפה.
לחזרה לתוכנית הכנס המלאה >>
לחזרה לעמוד הכנס הראשי ולהרשמה>>
– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –
מושב שלישי: היבטים מחקריים על התקפות קשר הורה ילד בשגרה
על גמישות בסנכרון: חשיבות הקונטקסט והבדלים בינאישיים
Despite decades of research on human groups, we still do not fully know what makes or breaks a group. I suggest this has to do with our relative lack of knowledge regarding the biobehavioral processes that emerge between group members as group interactions unfold and specifically the coordinated synchronization patterns between group members. Interpersonal synchrony functions as “social glue” and allows us to connect, cooperate and work together to achieve a joint goal. It is important to study groups and focus on synchrony in groups because grouping is evolutionary based and central to human living and a key feature of groups is the emergence of interpersonal synchrony patterns that are supported by dedicated biological systems. As synchrony is so critical to human living but has not been fully described in groups until now, we are thus currently limited in our mechanistic process-based understanding of groups and in our predictions regarding group outcomes.
פרופ' אילנית גורדון, אוניברסיטת בר אילן.
תפיסותיהם של ילדים לגבי שיטות חינוך הוריות נוקשות: השלכות על הסתגלות הילד
האופן שבו ילדים תופסים את שיטות החינוך למשמעת שבהן משתמשים הוריהם הוא חשוב, שכן תפיסות אלה יכולות למתן את השלכותיהן של פרקטיקות הוריות אלה על הילד (לדוגמא, Chao & Aque, 2009; Grusec & Goodnow, 1994). עם זאת, מעט מחקרים עד כה בחנו באופן ישיר את התפיסות הללו של ילדים ואת תפקידן בתהליך הסוציאליזציה. המחקר הנוכחי בא למלא פער זה. הוא כולל מדגם של 161 ילדים מישראל (52% בנים) בגילאי בית ספר יסודי (M age = 9.13, SD = 1.65), אשר רואיינו לגבי תפיסותיהם בנוגע לשתי שיטות חינוך למשמעת נוקשות – ענישה גופנית ושליטה פסיכולוגית. הריאיון התבצע באמצעות סיפור שלווה באיורים, ובמסגרתו הילדים דרגו כל שיטת חינוך בין 1-5 לגבי המידה שהיא הוגנת, והמידה שהיא משקפת אכפתיות של ההורה כלפי הילד. הוריהם של הילדים דיווחו לגבי המידה שהם משתמשים בשיטות חינוך למשמעת שונות עם ילדם, כולל ענישה גופנית ושליטה פסיכולוגית, והן הילדים והן ההורים דיווחו לגבי בעיות ההתנהגות של הילד (מסוג הפנמה והחצנה) והתנהגותו הפרו-חברתית באמצעות שאלונים.
הממצאים מראים כי תפיסות הילדים לגבי שיטות משמעת נוקשות אכן ממתנות את הקשר בין השימוש של ההורים בשיטות משמעת כאלה לבין הסתגלותם של הילדים. דפוס המיתון יוסבר בהרצאה. כמו כן, הסברי הילדים בנוגע לדירוגיהם שופכים אור נוסף על הממצאים ויוצגו בקצרה גם כן, בנוסף לדיון קצר בנוגע להשלכותיו של המחקר לתיאוריה ולפרקטיקה.
פרופ' מעין דוידוב, פרופסור חבר, בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, סגנית דיקן למחקר.
טיפוח קשב הורי: אתגרים והתערבות בגיל הרך
The relationship between parents and children plays a crucial role in shaping the cognitive and emotional development of the child. Mindful parenting, characterized by being fully present in the moment with a non-judgmental attitude, can empower parents to manage their emotions, connect more deeply with themselves and their child, and effectively respond to their child's needs. However, this ability is particularly tested when parents care for a premature infant.
In this talk, we will explore the unique challenges faced by parents and infants in such situations and introduce a pilot intervention study aimed at fostering parental mindfulness through an 8-week group therapy program. The goal is to enhance parent-infant physiological synchrony, parental confidence, and infant developmental outcomes during critical periods.
Preliminary analysis of the intervention's impact reveals significant enhancements in parent-child heart rate synchrony post-intervention, indicating a heightened sensitivity to the infant's cues. Moreover, improvements in mindful parenting behaviors, such as increased attention to the child and self-reported mindfulness, were noted. Notably, enhancements in parental self-acceptance correlated with reduced levels of depression.
These findings suggest that the mindful parenting intervention holds promise in bolstering parent-child cardiac synchrony and promoting parental well-being. Additionally, nurturing parental mindfulness during early child development appears to strengthen the parent-child bond through both behavioral and neurophysiological pathways. Future directions concerning long-term efficacy will be discussed
פרופ' רוני גבע, ראש המעבדה הנוירופסיכולוגית התפתחותית, פרופ' מן המניין במחלקה לפסיכולוגיה, וחברה במרכז גונדה לחקר המח באוניברסיטת בר-אילן.
מנטליזציה הורית במשפחה והשפעותיה על הקשר בין חשיפת הילד לקונפליקט זוגי ובעיות החצנה והפנמה בגיל הרך
מנטליזציה הורית הינה משאב הורי המסייע להורה להבין את מגוון המצבים המנטליים של ילדו. בהרצאה יוצגו ממצאי מחקר קהילה אשר בחן את מידת ההתאמה התוך-משפחתית בין אבות ואימהות ברמת המנטליזציה ההורית (Mind-mindedness) ואת תרומתה למיתון השפעות שליליות של חשיפת הילד לקונפליקט זוגי בגיל הרך. יוצגו ממצאים בדבר הבדלי מגדר ביכולת המנטליזציה ההורית, יתוארו מצבים בהם המנטליזציה ההורית מהווה גורם מגן ומצבים בהם היא מהווה גורם סיכון וכן נדון בחשיבות התיאום ההורי ודרכים לקידומו, במיוחד כאשר קיימים פערים ביכולת המנטליזציה בתוך הזוג ההורי.
ד"ר דפנה ג'יניאו דולברג, פסיכולוגית קלינית והתפתחותית, ראשת המגמה לפסיכולוגיה התפתחותית באקדמית ת"א יפו. חוקרת התפתחות רגשית חברתית מוקדמת ותהליכי הורות, ובמיוחד מנטליזציה הורית ותרומתה לחוויית ההורות ולהתפתחות תקינה בקרב ילדים באוכלוסיות בסיכון גבוה ונמוך. מטפלת ומדריכה מוסמכת בטיפול הורה-ילד ממוקד טראומה (CPP) וטיפול לקידום המנטליזציה בקרב ילדים והורים (MBT-C). מטפלת, מכשירה ומדריכה מטפלים/ות לעבודה עם הורים וילדים בגיל הרך ומרצה במסגרות הכשרה ולמידה שונות.
