דגשים להורים לטיפול בילדים שנחשפו לאירועים טראומתיים

דגשים לטיפול בילדים בגיל הרך שחוו חשיפה לאירועים טראומתיים – דף להורים

פרופ' נעמה עצבה-פוריה

פסיכולוגית התפתחותית מומחית, מדריכה

ראש מרכז דואט, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, היחידה הפסיכיאטרית לגיל הרך, סורוקה, יו"ר העמותה הישראלית לבריאות הנפש של התינוק

אנו נמצאים במציאות קשה בה ילדים רבים בארץ נחשפו ונחשפים לאיומים, לאירועים טראומתיים ולחרדה, הן אם באופן ישיר (במיוחד תושבי העוטף) והן אם בצורה עקיפה (דרך צפיה בטלוויזיה, הימצאות עם הורים במצב של חרדה קשה). החשש הגדול ביותר של הורים הוא שהילדים לא יפגעו מכך. לא פיזית ולא רגשית. במסמך זה נדגיש כמה קווים מנחים ודגשים לטיפול שעשויים לסייע להורים לשמור על מצבם הנפשי של ילדיהם גם במציאות הקשה אותה אנו עוברים.

קווים מנחים בעבודה עם ילדים בגיל הרך בעתות חירום:

הדבר המרכזי שנפגע במצב של חירום הוא תחושת ביטחון. תחושת ביטחון היא התחושה החשובה ביותר להתפתחות של ילדים. כאשר יש ביטחון, יש אפשרות לפעול, לנוע, לחקור ומתוך זה להתפתח. בעת ביטחון, ילדים ישנים ואוכלים טוב יותר. השאלה המרכזית היא כיצד יוצרים תחושת ביטחון יחסי במצבים בהם אין ביטחון?

להלן כמה דגשים לחיזוק הביטחון של הילדים גם במצב של חוסר ביטחון:

1. ילדים חווים את המציאות דרך העיניים של ההורים ולכן חשוב שנהיה מודעים לכך. חשוב שההורה ינסה להיות ליד הילדים עד כמה שניתן במצב רגוע. אם ההורה דרוך ומודאג, אפשר וחשוב לתווך זאת בצורה שמתאימה לגילאי הילדים, אך לנסות למצוא רגעים בהם אפשר להיות עם הילדים גם בצורה רגועה יותר. חווית הילד במצבים כאלו היא שההורה מחובר אליו ושומר עליו גם אם המציאות מורכבת. לשם כך, על ההורים לדאוג לעצמם, כך שיוכלו למרות המתח והחרדה להיות נוכחים עם ילדיהם. יצירת בועה מגינה בבית, בנוכחות הורית מיטבית (גם אם לא מלאה בשל הדריכות של ההורים) שומרת מהתקפות של העולם בחוץ.
2. שיגרה– חשוב מאד בתקופה של חוסר ביטחון לשמור על שיגרה. השיגרה, יוצרת ודאות במציאות בה החוויה החזקה ביותר היא של איבוד שליטה. נסו לשמור על סדר יום של ארוחות, זמן משחק, זמן שינה וכד'. השיגרה עוזרת הן לילדים והן להורים. ילדים שחווים שיגרה יצליחו טוב יותר להתמודד עם מצבי חירום.
3. מגע– מגע חשוב תמיד. בשעת חירום ילדים זקוקים ליותר מגע. זה הזמן לספק לילדים יותר מגע. לאפשר משחק בצמוד להורה, החזקה על הידיים ולעודד פעילויות בהן יש מגע. המגע עוזר הן לילד והן להורה ומחזק תחושת ביטחון. הקשיבו לילדים. כמות המגע צריכה להיקבע בהתאם לצורך ולרצון של הילד. חשוב לזכור שהצורך במגע טבעי במיוחד בשעה זו.
4. הקשבה, תיקוף והכלה– הקשבה, תיקוף והכלה הם הבסיס של הקשר והביטחון. חשוב שההורה יהיה קשוב לילדו. על ההורה להתייחס למה שהילד חווה. לתקף את המציאות והחוויות שהיא מעוררת "הרעש של האזעקה חזק ולא נעים". היו עם הילדים בחוויה שלהם. התייחסו לכך. יש מצבים שזה כל מה שאפשר לעשות – וזה הרבה!
5. רפלקטיביות– חשוב מאד לנסות להבין "מה עובר לילד בראש"? על מה הוא חושב ומה מרגיש. רק כך נוכל לחשוב מה יכול לסייע לו במצב זה. אם הילד נראה מפוחד מהמצב, רצוי שההורה יתייחס מילולית ויגיב בצורה מותאמת (למשל "הרעשים החזקים שיש מפחידים ולא נעימים, בוא תשב לידי ונשחק פה ביחד"). אבל אם הילד עצוב כי בוטל החוג שהוא אוהב, התגובה תהיה שונה לגמרי "אתה עצוב כי היום אי אפשר ללכת לחוג. באמת זה מעציב. בוא נשחק משחק אחר ביחד". חשוב גם להתייחס לתחושות שלנו, ההורים. למשל "גם אני עצובה שאין חוג היום". כך הילד מבין שההורה מחובר אליו רגשית. העמדה ההורית הסקרנית והמתבוננת עוזרת לנו לדבר אל הילדים בצורה מדויקת יותר וכך לתת להם תחושה שהם מובנים. הם לא לבד. מקום זה מאפשר גם לסייע בצורה מדויקת יותר.
6. נירמול– אחד העקרונות החשובים בהתערבות חירום הוא הנירמול. הנירמול מסייע בהפחתת הסטרס והבהלה. נירמול איננו מבטל כמובן את החוויה והקושי, אך מפחית בהלה. "זה טבעי שאת מתעוררת עכשיו יותר בלילה. הגוף מתוח בגלל האזעקות. כשזה יעבור את שוב תשני טוב".
7. תגובות נורמטיביות למצב פתולוגי– חשוב להבין שתגובות הילדים (או ההורים) של פחד, חרדה, בכי, קושי בשינה ועוד, הן על פי רוב תגובות טבעיות ואנושיות למצב פתולוגי. הבנה זו של ההורה מפחיתה את הבהלה והחשש שההורה או הילד במצב נפשי קשה שעלול להשאר כך לאורך זמן. ההבנה שזו תגובה טבעית מאפשרת את ההתמודדות בצורה טובה יותר.
8. צפיה בחדשות– ללא ספק זה אחד המקורות הברורים להכנסת הסטרס לבית. חשוב להסביר זאת מפורשות לילדים ולהורים. הסקרנות היא טבעית. אך המראות, הקולות והחוויה הנלוות פוגעים בנו. בוודאי עם ילדים, נסו לצפות בטלוויזיה בזמנים מוגבלים ולא ליד הילד. חשוב במיוחד שזמני הטיפול בילד יהיו עד כמה שפחות "מותקפים" על ידי החדשות. למשל, בזמן אוכל, אמבטיה, החלפת טיטול, השכבה לישון. אלו זמנים אינטימיים של התקשרות וביטחון. חשוב לנסות לשמור אותם ללא הפרעות של התקשורת שמועברת בערוצים השונים (טלוויזיה, סלולרי, רדיו או אינטרנט), עד כמה שאפשר.
9. חמלה עצמית– תחושת אשמה היא תחושה חזקה שעולה אצל הורים רבים. אשמה על כך שלא הצלחנו להגן על ילדינו והם חווים מציאות מסוכנת, מפחידה וקשה. חשוב מאד להבין שהילדים מרגישים את ניסיונות ההורים להיות איתם ולשמור עליהם, ולכן גם אם לא הצלחנו לשמור על כך שלא יפגעו, שהרי יש אזעקה והם נבהלים, ניסיונות ההורים להרגיע את הילדים, להקל על הקושי ולגרום לביטחון יחסי, הוא ששומר בפני עצמו. ילד צריך לדעת שההורה דואג לו ומנסה לעשות הכל כדי לשמור עליו. גם אם לעיתים ההצלחה חלקית. נסו להגביר את החמלה העצמית. כהורים אנו שואפים להיות הורים טובים דיינו "good enough parenting". השאלה הנשאלת היא איך נהיה הורים טובים דיינו בתקופה מאתגרת זו? אחד הדברים שעוזרים להפחית אשמה היא ההבנה שלילדים יש חוסן ופלסטיסיות (plasticity) "גמישות", שמאפשרים להם להתאושש ממצבים שהם לא אופטימליים. הבנה זו מרגיעה את החשש שהפגיעה של הילדים בעקבות המצב תהיה קשה וקבועה.
10. "למה אני מתפרצת כל כך בימים האחרונים?"- במצבים של סטרס יכולת הויסות העצמית עלולה להצטמצם ונמצא עצמנו מתפרצים, דואגים או כועסים יותר על הילדים ועל האחרים בסביבה. מצב זה עשוי להיות טבעי ולכן חשובה החמלה העצמית (קבלה שבמצב הנוכחי זה עשוי לקרות יותר). יחד עם זאת, רצוי למצוא דרכים להגביר את הויסות העצמי. היכולת הרפלקטיבית (העצירה וההתבוננות "מה אני מרגישה? על מה אני חושבת?") עוזרת במצבים אלו. למשל, העצירה והמחשבה "מה גורם לי לכעוס כל כך היום על הילדים?" עוזרת בהפחתת ההתפרצויות. עצם העצירה וההתבוננות העצמית מארגנת את התחושה הפנימית ועוזרת להיות בשליטה טובה יותר, ולעיתים אף לקבל החלטות נכונות יותר להפחתת מצבי סטרס.
11. משחקים מומלצים בתקופה זו שמפחיתים סטרס ומחזקים קשר- בתקופה זו רצוי כמה שיותר לשחק עם הילדים במשחקים המערבים מוסיקה ותנועה. התנועה עוזרת לנו לשחרר את הסטרס מהגוף ולהכניס אדרנלין שעוזר להתמודד עם הסטרס. המוזיקה פותחת מרחבי הנאה חשובים. רצוי מאד שההורה גם ישתתף במשחק. ה"ביחד" מוסיף מאד לביטחון. מעבר לכך, כשההורה משתתף במשחק, הוא גם עובר תהליך של שחרור הסטרס. כך שיש פה רווח כפול. באופן קבוע, אחרי שנמצאים במרחב המוגן כדאי מאד לשחרר את הגוף, לפרוק את המתח, בקפיצות ומשחקים פיזיים בבית או בחוץ (אם ניתן לצאת). שימו מוסיקה, וריקדו יחד.
12. משחקי נשימה ונשיפה! מומלץ בתקופה זו להיות יצירתיים ולשחק משחקים המערבים נשימה ונשיפה. חשבו על משחקים בהם יש הזדמנות להרבה נשימות. למשל, ניפוח בלון, בועות סבון וכד'. משחקים אלו מגבירים את החמצן ובכך מסייעים בהפחתת הסטרס.

לבסוף, אמליץ על מודל מעש"ה (מודל שפותח ע"י ד"ר משה פרחי), מודל בו יש 4 עקרונות מנחים חשובים להתערבות עם ילדים בעת מצבי חירום:

מ- מחויבות: צרו מחויבות שלכם אל הילדים. חשוב לומר מפורשות בעת אזעקה או סטרס: "אני פה איתך". אמירות אלו יוצרות תחושת ביטחון. תחושה שנפגעת במצב של חירום.

ע- עידוד: עידוד לפעילות. אחת הבעיות במצבי חירום הוא תחושה של איבוד השליטה. אנו רוצים לסייע לילדים לעבור ממצב של פאסיביות וחוסר אונים למצב של אקטיביות ותחושת שליטה (גם אם קלה). לכן, נסו לחשוב האם אפשר לעודד את הילדים לפעילות כלשהי. למשל, עודדו את הילדים להצטרף להכנת עוגה, לחיתוך סלט, לסידור החדר, או רק להביא משחק ולבנות מגדל. זה הזמן אולי לסדר את מגירת השימורים… את המשחקים בחדר… כל משימה שגורמות לילד להיות פעיל. החשוב ביותר זה האקטיביות. הקפידו לתת לילד לעשות כמה שיותר כדי לשמור על האקטיביות שלו.

ש- שאלות מחייבות מחשבה: במצבי חירום יש נטייה להצפה רגשית. אנו נרצה לחזק את הערוץ השכלי כדי לסייע בהתמודדות. עודדו את הילדים למחשבות. למשל, כשנכנסים לממ"ד שאלו את הילד "כמה אנשים יש היום בממ"ד?" או "מה תרצה לשחק עכשיו?", "איזה שיר נבחר?"… חשבו על שאלות פשוטות שגורמות לילד למחשבה…

ה- הבניית האירוע והדגשה שהסתיים: עזרו להבנות את האירוע המתואר. ספרו לילד בקצרה, במשפט, מה קרה. בצורה קצרה. למשל, "היה רעש חזק, ירדנו לממ"ד. שם אנחנו בטוחים. עכשיו זה עבר וחוזרים הביתה".

לבסוף, תזכרו שכדי שהורים יוכלו לטפל טוב יותר בילדים, עליהם קודם כל לטפל בעצמם. זו לא קלישאה זו מציאות. חשוב לבדוק "מה מרגיע אותי? מה משחרר אותי? האם יש לי כמה דקות ביום למלא את "המצברים" שלי? מה מווסת אותי? איך אני יכולה לדאוג לעצמי?".

הורים המעוניינים להתייעץ באופן אישי מוזמנים לקו החם להורים לילדים בגיל הרך: 054-7503970