צוות

פרופ' נעמה עצבה-פוריה הינה פסיכולוגית התפתחותית מומחית, חברת סגל במגמה לפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטת בן גוריון בנגב, מטפלת ביחידה הפסיכיאטרית לגיל הרך במרכז הרפואי סורוקה, ומשמשת גם כיו"ר העמותה לבריאות הנפש של התינוק. פרופ' עצבה-פוריה מאמינה כי לשנים הראשונות בחיים חשיבות מכרעת להתפתחותם המיטיבה של ילדים, וכי קיימת חשיבות בהתערבות המוקדמת דווקא בשנים הראשונות, ‏בתקופת חיים בה ניתן ליצור שינויים משמעותיים התורמים לאיכות חייהם של ילדים ומשפחותיהם.‏ נושא מרכזי הנמצא בבסיס העבודה המחקרית והטיפולית של פרופ' עצבה-פוריה הנו היחסים שבין הורים לילדים, ובפרט היכולת ‏הרפלקטיבית ההורית. לטענתה, יכולת זו מהווה את הגרעין הבסיסי המחבר ‏בין הורים וילדים. זהו הגרעין עליו נבנה 'העצמי' של ילדים, כלומר, יכולתם להבין את עצמם, ולפעול באופן ‏הסתגלותי בסביבה המשתנה. פרופ' עצבה-פוריה הקימה את מרכז דואט במטרה ‏לקדם את החזון של יצירת מרחב אקדמי מחובר לקהילה, אשר עוסק בקידום הבריאות הנפשית של ילדים תוך ‏דגש על מקום המבוגרים המלווים אותם. כאשר היתה בשבתון הכירה את השופט בדימוס ליאון קפלן דרך המרכז לרפלקטיביות קהילתית בלוס אנג'לס, שם למדה ‏את הטיפול הקבוצתי ברפלקטיביות הורית (‏The Reflective Parenting Program‏), שיטת התערבות המאפשרת ‏לעבוד באופן אינטנסיבי ומשמעותי על היכולת הרפלקטיביות ובכך לחזק את החיבורים בין הורים לילדים. עם ‏חזרתה לארץ, יזמה ופיתחה את תכנית "דואט", תכנית שמטרתה לסייע להורים ולאנשי חינוך למצוא את הקצב ‏המשותף שלהם עם הילדים, להבין טוב יותר את הילדים ואת עצמם במצבים יומיומיים שונים, ובכך לבחור באופן ‏המתאים ביותר כיצד לפעול ולהתנהל. התוכנית בישראל, כאמור, מבוססת על התוכנית האמריקאית, אך פותחה ‏והותאמה לאוכלוסיות מגוונות בארץ, מתוך התאמה תרבותית.‏ פרופ' עצבה-פוריה רואה חשיבות מכרעת בחיבור בין מחקר, הוראה וטיפול, ומנסה ככל הניתן לשלבם. היא מאמינה שככל שפעילות דואט תהיה רווחת בקהילה, כך נראה כי הורים, ואנשי חינוך מאמצים את החשיבה ‏הרפלקטיבית ומתקשרים באמצעות שפה רפלקטיבית – שפה מחברת- ובכך מגדלים דור של ילדים רפלקטיביים, ‏המבינים טוב יותר את עצמם ואת האחרים סביבם.‏

צליל הינה יועצת ארגונית ומנחת קבוצות. בעלת רקע בתפקידי ניהול ופיתוח במגזר החברתי – ניהול תהליכים ותכניות בארגוני מגזר השלישי.

צליל הינה מנכ"ל מרכז דואט, מנהלת את תחום השותפויות והמדיניות

במסגרת פעילותה במרכז "דואט" באוניברסיטת בן גוריון בנגב יעל משמשת כמדריכה ומנחת קבוצות במודל "דואט" לפיתוח יכולת רפלקטיבית בקרב הורים וצוותים חינוכיים. בנוסף, היא אחראית פיתוח תוכן וכן פיתוח קהילת מנחות דואט. יעל עובדת ביחידה הפסיכיאטרית לגיל הרך בביה"ח "סורוקה", מטפלת ומאבחנת בקליניקה פרטית בילדים, מתבגרים ומבוגרים.

עובדת סוציאלית קלינית בכירה במחלקה הפסיכיאטרית, בבית-החולים סורוקה. מומחית בפסיכותרפיה פסיכואנליטית, מטפלת ומדריכה בפסיכותרפיה פסיכואנליטית חברה בצוות המנהל של דואט. מרכזת הפרוייקטים מול "סאמיט" ומול הישובים הבדואיים של דואט. מנחת קבוצות של דואט – קבוצות להורים, מטפלות, מורות ועובדים מקצועיים בתחומים הטיפוליים – עובדים סוציאליים ופסיכולוגים. מעבירה סדנאות וימים מרוכזים בנושא החשיבה הרפלקטיבית והעבודה עם ילדים בגילאים שונים במרכזים כמו שפח"ים, מחלקות רווחה, גנים וכו' בישובים שונים בארץ.

שירה היא בוגרת תואר ראשון במדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. במסגרת התואר, שירה עשתה מחקר מודרך אצל פרופ' נורם אורורק בפקולטה למדעי הבריאות. היא לקחה חלק בפרסום מאמר אודות הקשר בין תמיכה חברתית לבין סימפטומים של דיכאון בקרב קשישים מעל גיל 75. כחלק מצוות "דואט", שירה אחראית על תחומי המחקר והשיווק של דואט.  

יעל היא תלמידת דוקטורט בתוכנית לפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטת בן גוריון תחת הנחייתן המשותפת של פרופ' נעמה עצבה-פוריה וד"ר נועה גירון-סלע. יעל סיימה את התואר הראשון של בפסיכולוגיה, מדעים קוגניטיביים ומדעי המוח, וכן את התואר השני שלה בפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטת בן גוריון תחת הנחייתה של ד"ר נועה גירון-סלע. במהלכו, חקרה היא את השלכות השימוש ההורי בטלפונים הניידים על תגובות פיזיולוגיות של תינוקות במהלך אינטראקציות אם-ילד. יעל השלימה גם תואר שני בייעוץ חינוכי עם התמחות בילדים עם צרכים מיוחדים באוניברסיטת תל אביב. במסגרתו, יעל בחנה אינטראקציות בין אמהות לילדיהן המאובחנים עם אוטיזם, וניתחה אותן מנקודת מבט של מערכת דינמית דיאדית. בעבודת הדוקטורט שלה כיום, יעל תבחון את יעילותה של תוכנית התערבות חדשה מבוססת קבוצה, המותאמת לשימוש עם צוותי חינוך בגיל הרך. מטרתה של תוכנית ההתערבות הינה הכשרת צוותי החינוך לזיהוי, הבנה וויסות של מצבים פנימיים, הן בעצמם והן בילדים.

יערה ניר היא סטודנטית בשנתה האחרונה לתואר ראשון בחוג למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון בנגב. בעבר הייתה עוזרת מחקר אצל אוריה חורש, דוקטורנטית בהנחייתה של פרופ' נעמה עצבה-פוריה. המחקר עסק בהורות דיגיטלית וההשפעה של מסכים ומדיה על הקשר הורה-ילד ועל הרפלקטיביות האמהית.