מחקר

הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) היא הפרעה שמתפתחת בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי. גורם אחד שנחקר בהקשר זה הינו תפקודים ניהוליים, הכוללים לתהליכים קוגניטיביים גבוהים המאפשרים לאנשים לווסת את מחשבותיהם ופעולותיהם במהלך התנהגויות מכוונות מטרה.

במחקר הנוכחי בחנו את הקשר בין סימפטומים של PTSD בקרב הורים וילדים וניסינו לזהות את תפקידם של התפקודים הניהוליים של האם בקשר זה. הקשר הנ"ל נבחן בקרב משפחות החיות בדרום ישראל ונמצאות ברמות חשיפה שונות לסטרס, החל ממשפחות הגרות בעוטף עזה ועד ישובים מרוחקים יותר. המדגם כלל 131 אימהות בהריונן השני, שילדיהן הבכורים בגילאי 10 עד 45 חודשים.

התוצאות הראו קשר חיובי בין סימפטומים של PTSD אצל האימהות לבין ילדיהן. כמו כן, נראה שרמת החשיפה למצב הבטחוני השפיעה על הקשר בין סימפטומים של PTSD של אימהות וילדים. כלומר, ברמת חשיפה גבוהה, הקשר היה חזק יותר לעומת משפחות עם רמת חשיפה נמוכה יותר. בנוסף, היכולת של האם לעדכן את זיכרון העבודה שלה (יכולת אחת בתפקודים ניהוליים) נמצאה כממתנת את ההשפעה של רמת החשיפה על הקשר בין סימפטומים של PTSD אצל אימהות והילדים. כלומר, במשפחות שגרות באזור חשיפה גבוה לסטרס ואיומים ביטחוניים, הקשר בין הסימפטומים של האם והילד היה חזק רק עבור אימהות עם זיכרון עבודה נמוך. כאשר היה לאמא יכולת זיכרון עבודה גבוהה, לא היה קשר בין PTSD אצל האם ואצל הילד.

לכן, נראה כי יכולתה של האם לעדכון זיכרון עבודה בצורה יעילה היוותה גורם חוסן עבור הילדים לפתח סימפטומים של PTSD באזורים בהם רמת החשיפה למצב הביטחוני גבוהה. למעשה, נראה כי יכולתה של האם לנטר את המידע הרלוונטי בסביבתה ביעילות, תורמת ליכולתה להגיב בצורה רפלקטיבית יותר, המותאמת יותר למצב ולילד, ולכן יוצרת עבורו מקום בטוח יותר. כתוצאה מכך, הילד עשוי לחוש מוגן יותר, ולכן, בסיכון נמוך יותר לפתח תסמיני PTSD. בהיבט הקליני ובעבודת היום-יום, תוצאות אלו עשויות להיות מועילות בזיהוי המשפחות שעשויות להזדקק ליותר תמיכה וסיוע תחת איום ומצב ביטחוני מורכב.

האחריות העצומה הגלומה בהורות הופכת את תחושת האשמה לנפוצה ביותר בקרב ההורים. רגשות כאלה הם טבעיים, אך אשמה מוגזמת קשורה לדיכאון וחרדה ועלולה להקשות על ההורים. ממחקר איכותני עלה כי אשמה היא תחושה מרכזית אצל הורים שילדיהם סובלים מקשיים התנהגותיים ורגשיים. במחקר זה, בחנו את הקשר בין בעיות החצנה והפנמה של ילדים לבין היבטים שונים של אשמה הורית, תוך הערכה האם תפקוד רפלקטיבי של ההורים ימתן את הקשרים האלו. במחקר השתתפו 106 הורים לילדים בגילאי 1-9 שגויסו ממעונות יום ומרפאות קהילתיות.

במחקר מצאנו שקשיי הילד קשורים לעלייה בתדירות ובעוצמה של האשמה ההורית, כמו גם לחוויה רגשית קשה יותר של ההורים. עם זאת, אצל הורים עם רמות גבוהות של רפלקטיביות הורית, לא נמצא קשר בין הקשיים של הילד לבין אשמה הורית! ממצאים אלו מצביעים על כך שהיכולת הרפלקטיבית ההורית יכולה לשמש כגורם מגן מפני רגשות שליליים (ובפרט תחושת אשמה) שעלולים להתעורר בקרב הורים לילדים עם קשיים רגשיים והתנהגותיים.

מצוקה רגשית לאחר לידה (PPED) היא הפרעה פסיכולוגית שעלולה להופיע בכל עת במהלך השנה הראשונה לאחר הלידה. זהו סיבוך שכיח של לידה עם שכיחות מוערכת של בין 10% ל-20% במגוון מדינות ותרבויות, כולל ישראל. התסמינים של מצוקה רגשית לאחר לידה כוללים נדודי שינה, אובדן תיאבון, רגשות אשם, דימוי עצמי נמוך, חוסר ריכוז, עצבנות וחרדה. אימהות לפגים נמצאות בסיכון גבוה יותר לחוות מצוקה רגשית לאחר לידה.

במחקר זה חקרנו מצוקה רגשית בקרב אימהות בדואיות, קבוצת מיעוט אתני המתגוררת בישראל. המטרה שלנו הייתה להבין כיצד סגנון התרבות האימהי וסדר הלידה (למשל האם הפג הוא תינוק ראשון במשפחה) קשורים למצוקה רגשית של אימהות אחרי לידה פג. במחקר השתתפו 321 אימהות בדואיות ותינוקותיהן. הנתונים נאספו במחלקת יולדות וביחידה לטיפול נמרץ בילודים של בית חולים כללי גדול בדרום ישראל המעניק טיפול רפואי לכל האוכלוסיות באזור הדרום. אימהות מילאו שאלונים על דיכאון וחרדה לאחר לידה. בנוסף, סגנון התרבות האימהי הוערך באמצעות שאלון תרבות ומידע על סדר לידת הילד.

מצאנו שלאימהות לפגים יש יותר תסמינים של PPED מאשר אימהות לתינוקות שנולדו בזמן. בנוסף, סגנון התרבות האימהי וסדר הלידה נמצאו כגורמים ממתנים בקשר בין לידת פג למצוקה רגשית. באופן ספציפי, מצאנו שבקרב אימהות לפגים, סגנון תרבותי מערבי יותר ולידתו של פג שהוא ילד ראשון ניבאו רמות נמוכות יותר של PPED. הממצאים שלנו מצביעים על כך שמוצא אתני, תרבות וסדר לידה הם משתנים חשובים שיש לקחת בחשבון כאשר לומדים על PPED ולידה מוקדמת. התוצאות מדגישות את העובדה שאימהות מקבוצת מיעוט אתני שעברו לידה מוקדמת נמצאות בסיכון גבוה יותר לחוות PPED. עם זאת, הבדלים אינדיבידואליים הופיעו בעת בחינת סגנון התרבות האימהית וסדר הלידה.

המחקר מציע יישומים קליניים בנוגע לבריאות הנפשית של אימהות ממיעוטים אתניים, ובמיוחד אימהות בדואיות לפגים. ראשית, אנו מציעים שרופאים ואנשי מקצוע בתחום הבריאות יהיו מודעים לפגיעות של אימהות ממיעוטים אתניים ויספקו להן טיפול תומך יותר. יתרה מזאת, מכיוון שנמצא שסגנון תרבות מערבי (למשל, דיבור עברית, מעורבות בתרבות הישראלית) משמש כגורם מגן, כדאי להיות מודעים גם לאימהות לפגים ממיעוטים אתניים אשר אינן חלק מהתרבות הישראלית הכללית ולחשוב על דרכים להקל על הפערים התרבותיים. בנוסף, ממצאים אלה מדגישים גם את הצורך ביצירת סביבה רגישה יותר מבחינה תרבותית בטיפול נמרץ (NICU). ספציפית, יש לגייס צוות רפואי דובר ערבית כדי להקל על חווית האשפוז עבור אותן אימהות אימהות. לבסוף, הממצאים ממחקר זה מדגישים את הייחודיות של המבנה החברתי של החברה הבדואית ואת החשיבות של מעורבות המשפחה המורחבת. באופן ספציפי, ההתגייסות של נשים אחרות מהמשפחה המורחבת שיוכלו לעזור לטפל בילד/ים האחר/ים בבית בזמן שהאם נשארת בטיפול נמרץ, יכול לקהל על המצוקה הנפשית שלהן. תמיכה הניתנת על ידי המשפחה המורחבת והקהילה יכולה ליצור את הסביבה הדרושה ליולדת לאחר לידה מוקדמת ולעזור לה להתאושש מהפגייה, וכך להיות מסוגלת יותר לספק את הסביבה הדרושה ליילוד הפג.

אימהות לפגים נמצאות בסיכון גבוה יותר לחוות מצוקה פסיכולוגית מאשר אימהות שילדו במועד. מחקרים רבים מעידים שלמצוקה זו ישנה השפעה משמעותית על ההתפתחות של תינוקות, במיוחד בקרב פגים. על כן, חשוב להבין את הגורמים שעלולים לסכן אימהות או לחילופין להגן עליהן מפני מצוקה רגשית.

במחקר זה בדקנו את ההשפעות של תמיכה חברתית על ההתפתחות החברתית המוקדמת של תינוקות בקרב משפחות ערביות-בדואיות. הצענו מודל תיווך בו תמיכה חברתית קשורה למצוקה רגשית לאחר לידה (PPED), שבתורה תהיה קשורה לתגובתיות חברתית של תינוקות בגיל שנה. במחקר השתתפו 57 תינוקות שנולדו במועד ו-48 אימהות ערביות-בדואיות והפגים שלהן, שגויסו זמן קצר לאחר הלידה והיו במעקב עד גיל 12 חודשים. מצאנו כי בקרב קבוצת הפגים, רמות גבוהות יותר של תמיכה חברתית ניבאו רמות נמוכות יותר של מצוקה רגשית (PPED) של האם, זה בתורו ניבא רמות גבוהות יותר של תגובות חברתיות של תינוקות. ממצא זה מדגיש את החשיבות של תמיכה חברתית עבור אימהות בדואיות לפגים (ואימהות בכלל), במיוחד בתקופה הקריטית והרגישה שלאחר הלידה. תמיכה חברתית עשויה לשמש כגורם חוסן עבור האמא ועבור התינוק שלה, שכן מפחית את המצוקה הרגשית ומגביר את תחושת המסוגלות שלה כהורה לתינוק פג.

רפלקטיביות היא היכולת של אדם להבין שההתנהגות שלו ושל אחרים מונעים משלל רגשות, מחשבות, כוונות ורצונות. היכולת הרפלקטיבית הינה מרכיב מהותי ביחסי הורה-ילד. מחקר זה נועד לחקור שינויים ביכולת הרפלקטיבית ההורית בעקבות תוכנית דואט, תוכנית התערבות קבוצתית בת 12 שבועות. במפגשים דנים בנושאים מגוונים מחיי היומיום של ילדים והורים (טרמפרמנט, משחק, כעס, טראומה וכו'..). ההנחת הבסיס הינה שכדי להתחבר לעולמו הפנימי של הילד, על ההורים להתחבר קודם לרגשות ולמחשבות שלהם.

70 אימהות לילדים בגילאי 1 עד 6 השתתפו בקבוצות דואט. היכולת הרפלקטיבית שלהן נמדדה בשלוש נקודות זמן (לפני הקבוצה, אחרי הקבוצה ולאחר 6 חודשים) באמצעות תצפיות, שאלונים וראיון PDI. בעקבות ההשתפות בקבוצה, ניכר שיפור משמעותי ביכולת הרפלקטיבית ההורית, באמונות ההורים היכולת שלהם לסייע לילדים בהתמודדות עם נושאים רגשיים ובתחושות מסוגלות ויעילות הורית. בנוסף, האינטראקציה בין אם-ילד הייתה חיובית יותר, בעיות ההתנהגות של הילד פחתו והויסות העצמי של הילד השתפרו.

המחקר מצביע חשיבות ויעילות העבודה עם ההורים כדרך לשפר בעיות התנהגות של ילדים. התוצאות שלנו מצביעות על כך שתוכניות כמו דואט, תוכנית המבוססת על תיאוריה אך יחד עם זאת גם מציעה היבט פרקטי ומעשי, יכולה לקדם שינוי משמעותי ומעמיק ביחסי הורה-ילד, בתפיסות ההורים כלפי עצמי וילד וכן הסתגלות הילד.

ידוע כי משחקיות היא חיונית להתפתחות הילד. עם זאת, אין מספיק מידע אודות המשחקיות ההורית (האופן בו ההורה נמצא באינטראקציה עם הילד שלו בזמן משחק). במחקר זה יצאנו לבדוק את תפקידה של המשחקיות ההורית בילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית והתפתחות טיפוסית החיים בישראל. מאחר והורים לילדים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית עלולים לחוות יותר סטרס בהורות וילדיהם עשויים להיות עם יותר בעיות התנהגות, ייתכן ולאותם הורים יהיה קשה יותר להיות משחקיים. לכן, בחנו הבדלים במשחקיות הורית בין שתי הקבוצות וכן את המשחקיות ההורית כממתנת את הקשר בין המצב ההתפתחותי לבין בעיות התנהגות של הילד.

במחקר השתתפו 142 משפחות המתגוררות בישראל בעלות ילדים בגילאי 4-7 שנים. האינטראקציות משחק בין ההורה ללילד צולמה בווידאו. כמו כן הורים דיווחו על בעיות התנהגות של הילד באמצעות שאלונים.

הממצאים הראו כי הורים לילדים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית הראו רמות נמוכות יותר של משחקיות בהשוואה להורים לילדים בעלי התפתחות תקינה. המשחקיות של האבא שימשה כגורם ממתן בקשר בין מצב התפתחותי לבין בעיות התנהגות של הילד. כלומר, לאבות לילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית שהראו רמות נמוכות של משחקיות, היו ילדים עם יותר בעיות ההתנהגת. תוצאות אלו מדגישות את התפקיד הייחודי של משחקיות של האב במצב ההתפתחותי של ילד המאובחן עם מוגבלות שכלית התפתחותית.

שימוש נרחב במסכים יחד עם מחסור בשינה, קשורים לשיבושי בריאות נפשית בקרב ילדים ונוער. במחקר זה נבחנו ההשפעות של חשיפה למסכים ושינה על בעיות התנהגות בגיל הרך. השתתפו 145 ילדים בגילאי 3-6. נמצא שבקרב ילדים שישנו מעט שעות (פחות מ9.8 שעות בלילה), ככל שנחשפו ליותר מסכים כך נצפו יותר בעיות התנהגות. הקשר בין זמן בילוי במסכים ובעיות התנהגות לא נצפה בקרב ילדים עם יותר שעות שינה. למעשה, השילוב בין זמן מסך ממושך ושעות שינה פחותות עשוי להיות מזיק לבריאות הנפשית של ילדים. ממצאים אלה שופכים אור על המורכבות של הקשר בין שימוש במדיה, שינה ורווחה נפשית, ומדגישים במיוחד את חשיבות השינה וההתערבות המוקדמת בגילאים הצעירים. למשל, מומלץ להקפיד על מספיק שעות שינה, במיוחד עבור ילדים החשופים יותר למסכים.

לידה מוקדמת ומצוקה רגשית אימהית מהווים גורמי סיכון להפרעות האכלה בקרב תינוקות. במחקר זה בחנו את התפקיד של קוגניציות אימהיות בקשר שבין מצוקה רגשית לאחר לידת פג לבין בעיות האכלה בקרב התינוק. המדגם כלל 134 משפחות מתוכם 70 פגים בסיכון רפואי נמוך ו-64 תינוקות שנולדו במועד, שעקבנו אחריהם במשך 12 חודשים מרגע הלידה.

למרות שבמדגם הנוכחי לא נמצא קשר ישיר בין היות התינוק פג לבין בעיות האכלה בגיל 12 חודשים, הממצאים חשפו קשרים עקיפים מרתקים; אימהות לפגים חשו יותר מצוקה רגשית לאחר הלידה, שהשפיעה על דפוסי האכלה שנה אחרי הלידה בשני אופנים. האחד, אימהות לפגים דאגו יותר לגבי האכילה של התינוק שהוביל לדינמיקה קונפליקטואלית יותר בין האם לתינוק בזמן ארוחות. השני, אימהות בסטרס מתקשות יותר להבין את איתותי התינוק כאשר מסמן האם הוא רעב או שבע (כלומר רמות נמוכות של mind-mindedness). מכאן, שבעזרת התערבות מוקדמת שמטרתה לטפל בגורמי סיכון ולפתח יכולות מנטליזציה טובות יותר, נוכל לשפר אינטראקציה בין האם לתינוק בזמן האכלה ואף למנוע בעיות האכלה בקרב תינוקות לפני שמוטבעות במערכות היחסים והופכות לקבועות.

מנטליזציה הורית מתייחסת ליכולת של ההורים להתייחס לילדיהם כבעלי דעות משלהם ולהתחשב במצבים הנפשיים שלהם העומדים בבסיס התנהגותם. במחקר זה בחנו את ההשפעה של תפקודים ניהוליים של אימהות על שני היבטים של מנטליזציה הורית: ספונטניות, הנמדדת על-ידי mind-mindedness (MM), ומורכבות, הנמדדת על-ידי תפקוד רפלקטיבי של ההורים (PRF), תוך שהתבוננו במשתנים הקשורים במשפחה שעשויים למתן קשר זה. 99 אימהות לילדים בגיל הגן (גם שנולדו במועד וגם שנולדו פגים) השלימו משימות להערכת התפקודים הניהוליים שלהן, עברו ראיונות בהן נשאלו על ילדן ועל ההורות המשותפת ודירגו את הקושי של הילד (למשל: בעיות התנהגות, רגשות שליליים וכו'..).

לא מצאנו קשר בין תפקודים ניהוליים לבין היכולת של האמא לדבר בספונטניות על המצב המנטלי של הילד (mind-mindedness- MM). עם זאת, נמצא קשר בין תפקודים ניהוליים לבין רפלקטיביות הורית (PRF), כאשר האימהות תפסו את ילדן כקשה וכאשר דיווחו על חוסר שביעות רצון מההורות המשותפת. קשר זה נצפה אצל אימהות לילדים שנולדו במועד אך לא אצל אימהות לפגים. הסבר אפשרי לכך הוא שטיפול בילד שנולד פג עשוי לעורר סטרס ובכך לעורר גם תגובות יותר אוטומטיות ופחות רפלקטיביות.

הממצאים מראים שהיכולת של האמא להשתמש בתפקודים ניהוליים עוזרת לה במצבים מורכבים בהם נדרש ויסות כדי להבין את המצב המנטלי והרגשי של הילד. אולם, יכולות לא לא בהכרח מסייעות במצבים פשוטים, ספונטניים ויומיומיים יותר (כמו ייחוס ספונטני למצבים המנטליים של הילד).

בלסקי (1984) הציע שמאפייני הילד, המשאבים של ההורים ומשאבים הקשורים במשפחה הינם גורמים חשובים המשפיעים על ההורות. במאמר זה הצענו מודל שבו מתח הורי מתווך את הקשרים בין גורמי הסיכון של הילד (התנהגות הילד, מאפיינים הוריים ומאפיינים סביבתיים) לבין התנהגות הורית. במחקר השתתפו 156 משפחות עם ילדים בגילאי 4-7 שנים; קבוצת המחקר כללה 75 משפחות עם ילדים בעלי מוגבלות שכלית קלה (MID) וקבוצת הביקורת כללה 81 משפחות עם ילדים בעלי התפתחות תקינה (TD).

התוצאות הצביעו על הבדלים בין קבוצת המחקר לבין קבוצת הביקורת ברמות הלחץ ההורי, גורמי הסיכון של הילד (בעיות התנהגות) וגורמי הסיכון הפרוקסימליים (מאפייני ההורים, דיכאון), אך לא בגורמי הסיכון הדיסטליים (מאפיינים סביבתיים כמו תמיכה חברתית, כאוס ביתי, איכות הנישואין). בנוסף, נמצא שלחץ אימהי תיווך את הקשר שבין גורמי הסיכון של הילד והגורמים הפרוקסימליים לבין סגנון הורות של האימהות, גם בקבוצת הורים לילדים בעלי מוגבלות שכלית קלה (MID) וגם בקבוצת ההתפתחות התקינה (TD). בקרב אבות, גורמי סיכון היו קשורים ללחץ אבהי עבור אבות בשתי הקבוצות, אך השפעת התיווך שנמצאה אצל אימהות נראתה רק עבור משפחות עם ילדים בעלי התפתחות תקינה. גורמי סיכון דיסטליים השפיעו באופן משמעותי על התנהגות הורית, אך רק במשפחות שיש להם ילדים עם מוגבלות שכלית קלה.

ממצאי המחקר מעידים ששלושת גורמי הסיכון (של הילד, הפרוקסימליים והדיסטליים) הינם בעלי השפעה רבה על הורות לילדים עם מוגבלות שכלית קלה. מכאן עולה החשיבות שבמודעות לגורמים המשפחתיים והסביבתיים בעת טיפול וסיוע לילדים עם מוגבלות שכלית קלה והוריהם. בניסיון להקל ולהפחית את רמות הלחץ ההורי של האימהות, יש לשים דגש על המצוקה האישית שלהן. מצד שני, התערבות שנועדה לעזור לאבות צריכה להתמקד יותר בלחץ של האבות בנוגע להתנהגות של ילדם. לבסוף, חשוב לזכור שהורים לילדים עם מוגבלות שכלית קלה פגיעים לגורמי סיכון דיסטליים. סיוע להורים בפתרון קונפליקטים בזוגית, סידור הכאוס בבית והרחבת רשתות התמיכה שלהם עשויים להיות צעדים חיוניים בטיפול במשפחות אלו.  

גורמי סיכון של היילוד נקשרו לעיכוב התפתחותי בתחומים שונים של תקשורת חברתית, כולל קשב משותף (Joint Attention; JA), אך לא ידוע הרבה על הגורמים בסביבה הטיפולית המוקדמת שיכולים לשנות את ההשלכות השליליות של יילוד בסיכון (Neonatal risk). במחקר הנוכחי בחנו את הקשרים בין גורמי סיכון של היילוד לבין הקשב המשותף של תינוקות, תוך התבוננות על התפקיד המתווך של תגובתיות אימהית רגישה ותפקדים הממתן של קונטקסטים מעוררי לחץ. במחקר השתתפו 182 משפחות עם תינוקות שנולדו במועדים ובמשקלים שונים. בגיל 6 חודשים, נבדקה הרגישות התגובתית של האם למוקדי הקשב של תינוקות וכן נמדדו חרדה אימהית וכאוס במשק הבית. התנהגויות קשב משותף (JA) של התינוקות הוערכו בגיל 12 חודשים.

מודל תיווך-מיתון גילה כי תסמיני חרדה אימהיים וכאוס במשק ביתי מיתנו את הקשרים בין סיכון היילוד, רגישות אימהית ותגובתם של התינוקות ל-JA. באופן ספציפי, סיכון היילודים היה קשור לרגישות-תגובתית אימהית פחותה רק כאשר תסמיני החרדה של האם היו מעל הרמות הממוצעות (אך לא כאשר תסמיני החרדה היו נמוכים). יתרה מכך, רגישות-תגובתיות אימהית הייתה קשורה באופן חיובי לתגובתם של תינוקות להתנהגויות קשב משותף (JA) כאשר היה מעט כאוס בבית (אך לא כאשר הוא היה גבוה).

מהמחקר עולות מספר השלכות טיפוליות. ראשית, אפילו תסמיני חרדה שאינם חוצים את הסף הקליני עשויים להשפיע באופן שלילי על יכולתן של אימהות להיות רגישות למוקד תשומת הלב של התינוקות שלהן. מכאן, שהניטור המוקדם של תסמינים אלו במעקבים רפואיים שגרתיים של תינוקות שנולדו בסיכון חיוני על מנת למצוא עבורן התערבויות מתאימות ויעילות. במחקר גם נמצא שכאשר היה כאוס רב בבית היילוד לא קיבלו טיפול תגובתי ורגשי. ממצא זה מדגיש את החשיבות שביצירת סביבה ביתית רגועה ויציבה הכוללת שגרה וסדר יום קבוע, עקרנות שניתן להסביר להורים באמצעות תכניות להורים במסגרות הקהילתיות וכן במרכזים העוסקים בגיל הרך.

הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא תורשתית מאוד; עם זאת, סביבה ביתית נאותה עשויה למתן את את ההתפתחות של הפרעה זו. מחקר זה בדק את הסביבה הביתית המוקדמת של 70 מתבגרים ממין זכר (שגילם הממוצע היה 13) שהשתתפו במחקר אורך והיו במעקב מהלידה.

התוצאות הראו שמתבגרים שאובחנו בסופו של דבר עם הפרעת קשב וריכוז, נטו להגיע מבתים בעלי סביבה פחות מעשירה ועם כאוס גבוה יותר בילדות המוקדמת. בהסתכלות על ההיבטים השונים של סביבה ביתית מעשירה, מצאנו שהסביבה הביתית המוקדמת של מתבגרים שאובחנו עם ADHD אופיינה בפחות גירוי קוגניטיבי. השפעה זו נמצאה גם בקרב תת-הקבוצה של משתתפים שהיו אפריורית בסיכון משפחתי ל-ADHD. התוצאות מצביעות על התפקיד המגן האפשרי של גירוי קוגניטיבי מוקדם בהתפתחות של ADHD. שיפור הסביבה הביתית בהיבט הקוגניטיבי יכולה להתבצע בעזרת צעצועים ופעילויות מגוונות וכן עידוד אקטיבי של למידה (קריאת ספרים, משחק עם הילדים וכד'..). תוכניות הדרכת הורים יכולות לסייע בהשגת מטרה זו בעזרת יצירת אינטראקציות רגישות ולא פולשניות בין ההורה לילד (מאחר וחודרנות מצד ההורה ללמד את הילד מיומנויות חדשות עלולה להיות מזיקה).

תוך שימוש בפרספקטיבה ביו-אקולוגית, בחנו במחקר אורך זה את התרומה של גורמים סביבתיים (כמו איכות הסביבה הביתים, חינוך האימהות) וכן גורמים הקשורים לילד (כדוגמת טמפרנט ויכולת שפתית) בחיזוי יכולות קריאה בגיל 7. המשתתפים היו 99 בנים  ממשפחות בסיכון לפתח ADHD. המשתתפים היו במעקב החל מהלידה ועד גיל 7, אז עברו מגוון מטלות, ביניהם מטלות קריאה.

בהתאם להשערתנו, מצאנו קשר מובהק בין היכולת השפתית של הילדים וסימפטומים של ADHD הפרעות ליכולת הקריאה שלהם בגיל 7. למעשה, ילדים עם ציוני שפה טובים יותר בגיל 3 וכן פחות תסמיני ADHD בגיל 7, גם היו בעלי מיומנויות קריאה מתקדמות יותר. כמו כן, מצאנו שציונים גבוהים יותר בתגובתיות וציונים נמוכים יותר בויסות עצמי שנמדדו בגיל שנתיים, ניבאו סימפטומים של ADHD בגיל 7. מצאנו שגם גורמים סביבתיים השפיעו על יכולות הקריאה של הילדים. ראשית, ילדים עם אימהות בעלות השכלה רבה יותר או שהגיעו מבתים בעלי סביבה מעשירה, קיבלו ציונים גבוהים יותר במטלות הקריאה לעומת ילדים לאימהות עם פחות השכלה או בתים עם סביבה פחות מעשירה. שנית, גילינו שקשיים בקריאה היו יותר נפוצים בקרב ילדים שהגיעו ממשפחות בעלות היסטוריה של לקויות למידה.

לסיכום, גורמים הקשורים לילד וכן גורמים סביבתיים שנבחנו בגיל צעיר, השפיעו באופן ישר או עקיף על מיומנויות קריאה בגיל 7. מאחר ומיומנויות קריאה וביצועים אקדמיים נוטים להישאר יציבים מכיתה א' ואילך, זיהוי של ילדים בסיכון לקשיי קריאה בשלב מוקדם הוא חיוני כדי לספק להם את ההתערבות המתאימה ביותר עבורם.

מנטליזציה אימהית הינה היכולת של האם להבין מצבים נפשיים של עצמה ושל הילד שלה. באינטראקציות אם-תינוק, יכולת זו נקראת "mind-mindedness" ומחולקת ל: פרשנות מותאמת ופרשנות לא מוכוונת למצב המנטלי של התינוק. מספר מחקרים הצביעו על תפקודים ניהוליים כמנבאים התנהגות הורית, תוצר של יכולת המנטליזציה ההורית.

במחקר זה, בחנו את המנגנונים הקוגניטיביים שתורמים למנטליזציה האימהית. בפרט, חקרנו את תפקידן של פונקציות ניהוליות ביכולת מנטליזציה, ואת התפקידים הממתנים של גורמים הקשורים לתינוק; פגות וטמפרמנט. בחנו משחק חופשי בין האם לתינוק במדגם של 102 אימהות ותינוקיהן בני ה-6 חודשים (61 פגים, 41 שנולדו במועד). כשהילדים היו בני 5 וחצי, האימהות השלימו משימות קוגניטיביות שונות (בחינה של עדכון זיכרון עבודה, היכולת להתעלם ממידע לא רלוונטי, עיכוב תגובה והיכולת לעבור בין מטלות).

מצאנו שמנטליזציה אימהית מותאמת יותר הייתה קשורה ביכולת של האימהות לעדכן את זיכרון העבודה שלהן, קשר שהיה חזק יותר כאשר טמפרמנט תינוקות דורג כקשה יותר. בנוסף, בקרב אימהות לתינוקות שנולדו במועד (אך לא בקרב אימהות לפגים), יכולת טובה יותר להתעלם ממידע לא רלוונטי הייתה קשורה ביכולת מנטליציה פחות מוכוונת לתינוק. לא נמצא קשר בין שאר היכולות הקוגניטיביות שנבחנו לבין מנטליזציה אימהית.

להבנת התהליכים מאחורי המנטליזציה האימהית יש השלכות קליניות. תוכניות לשיפור המנטליזציה ההורית יוכלו לשלב את הידע אודות תהליכים בבסיס תפקודים ניהוליים (למשל על-ידי עבודה על המעקב ההורי אחר מצבים נפשיים בדיאדה מתמשכת), וכך לעזור להורים להבין בצורה טובה את המצבים הרגשיים של תינוקותיהם. הממצאים יכולים לסייע גם בזיהוי של אילו הורים צפויים להפיק תועלת רבה מהתערבויות אלו, דבר המאפשר טיפולים מותאמים ויעילים יותר.