תקצירי הרצאות היום הראשון - מרכז דואט

השתלמויות שנת תשפ"ה >>

תקצירי הרצאות היום הראשון

תוכנית 10/04 

הרצאת פתיחה

'חיבורים זה כואב?'

מה משותף לפעולות הבאות: ערסול תינוק, קיום יחסי מין ופגישה טיפולית בקליניקה? על פי הפסיכואנליטיקאי וילפרד ביון, הפגישה הטיפולית מעלה מן הלא-מודע שני אקטים מחוללי-ידיעה המהווים שתי צורות חיבור ראשוניות – התינוק אצל השד ועשיית אהבה. בהרצאה נעמוד על צורות שונות שבאמצעותן ההבטחה לחיבור נתונה לחבלות מצד השותפים לאינטראקציה, וכן על האפשרויות לשוב ולכונן מגע מרפא וחיבורים מיטיבים בין הילד להוריו, בין המטופל למטפל ובין האדם לעצמו.

ד"ר עמית פכלר, פסיכולוג קליני מומחה ומדריך, מלמד פסיכואנליזה בשלל מסגרות ועורך סדרת "פגישות" בהוצאת כרמל, ינק עד גיל שלושה חודשים וחצי

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

מושב ראשון: ילדים וגם הורים צומחים מקשר- השפעות קשר הורה ילד בחירום

'כמה טוב שבאת הביתה' – התערבויות פסיכוסוציאליות ראשוניות בקליטת משפחות שחזרו משבי חמאס

קבלת הילדים ומשפחותיהם בשובם לישראל לאחר שבי ממושך הינו אירוע ראשון מסוגו בארץ ובעולם. בעוד מצבים של מבוגרים אשר שבים משבי מלחמה מתועדים בספרות הקלינית והמחקרית – מצבם הקליני ובהתאם עקרונות לטיפול מיטבי, מצבים של החזקת ילדים ואימהות בשבי לתקופה ממושכת אינם מתועדים כלל. קבלת הילדים, אימהותיהם (וסבתא אחת) במרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל התקיימה לאחר הערכות שכללה גיבוש עקרונות מנחים לתהליך הקבלה, הכנת צוותים רב מקצועיים, והכשרתם בנושא התערבות ראשונית במצבי טראומה.

במרכז טופלו 19 ילדים ו-6 נשים מבוגרות (אימהות וסבתא אחת), אשר הגיעו בשלוש פעימות לבית החולים. משך השהות בבית החולים היה בין יומיים לשבוע, במהלכם כל משפחה טופלה על ידי צוות קבוע אשר ליווה אותה מעת ההגעה ובכל תקופת השהות בבית החולים, ובהתאם לצורך להמשך מעקב לאחר השחרור.

בתקופה זו נאסף ידע וניסיון ביחס למאפייני הטיפול הראשוני ולהתערבויות הפסיכוסוציאליות שהתקיימו בימים הראשונים לאחר הגעת הילדים ומשפחותיהם. בעוד הטיפול בילדים ומבוגרים לאחר טראומה הינו במרכז תשומת הלב של הקהילה המקצועית בתקופה הנוכחית, ובעוד ישראלים רבים עוד נמצאים כיום בשבי, חשוב לשתף את המידע שנאסף ולגבש עקרונות מנחים לטיפול בשבים בטווח הקצר והארוך. בהרצאה זו יוצגו העקרונות שהנחו את עבודתנו עם השבים משבי ויתואר תהליך ההכנה של הצוות, לצד מסקנותינו בדיעבד והצעות לשימור ולשינוי. כמו כן, תתואר חוויית הצוות המטפל וההשפעה העוצמתית של האירוע ברמה הפרטנית והמערכתית.

ד"ר מעיין שורר, פסיכולוגית קלינית מדריכה ומרצה בכירה במחלקה לפסיכולוגיה קלינית במרכז האקדמי רופין. ד"ר שורר היא המנהלת לשעבר וכיום המדריכה המקצועית של המרפאה לפוסט טראומה ולאילמות סלקטיבית במרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל. מתמחה בטיפול בטראומה ובהפרעות חרדה בילדים ונוער. עובדת בגישה אינטגרטיבית המשלבת בין הקוגניטיבי-התנהגותי לפסיכודינמי.

ד"ר אביגיל שניר, פסיכולוגית קלינית, מנהלת המרפאה לפוסט טראומה ולאילמות סלקטיבית במרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל. מרצה במכללה האקדמית תל אביב יפו ובתוכנית לפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית במרכז שניידר.


תכנית חממ"ה (חיזוק המעטפת המגנה של ההורות) לעבודה קבוצתית עם הורים בתקופת אי-וודאות ולחץ מתמשך

ילדים זקוקים לביטחון, אמון וודאות כדי להתפתח. בתקופות המאופיינות באי-ודאות ולחץ, כדוגמת תקופת מלחמה וחיים במקום ארעי, צרכים אלו מאותגרים, וישנו חשש אמיתי להתפתחות הנפשית של הילדים. אחד האתגרים המרכזיים של הורים במצבים כאלו הוא כיצד יוצרים תחושת ביטחון וודאות יחסית.

מודל חממ"ה של דואט, הינו מודל שמתמקד במציאות החדשה שנוצרה להורים רבים ברחבי הארץ. המודל הינו קבוצתי המבוסס על תיאוריית ההתקשרות ועל החשיבה הרפלקטיבית, המעמידה בבסיס הטיפול את הצורך בעצירה והתבוננות על החוויה הפנימית של ההורה לצד התבוננות בחוויה הפנימית של הילד/ה במצבים שונים ביומיום, ומתוך כך הבנה בדרכי הפעולה. יכולת זו מאותגרת בעתות לחץ, אי ודאות וחוויות רגשית קשות, מהעבר וההווה. לכן, העבודה על היכולת הרפלקטיבית היא מוקד טיפולי מרכזי בעבודה הטיפולית בהורות.  מחקרינו מראים כי חיזוק היכולת הרפלקטיבית מובילה לשיפור ברווחה המנטלית והחוסן הנפשי של ההורים, ובכך מסייעת בהתמודדות עם תחושת חרדה, עצב, כעס ואשמה. אלו מסייעות גם חיזוק קשר הורה- ילד (Menashe-Grinberg, Shneor, Meiri & Atzaba-Poria, 2021).

התהליך הקבוצתי כולל 8 מפגשים קבוצתיים בני שעה וחצי כל אחד, אשר מונחים בצמד הנחייה ע"י אנשי/נשות מקצוע מוסמכות מטעם מרכז דואט. ההתערבות מלווה במחקר. העבודה הקבוצתית משלבת תרגילים המאפשרים הבנה וחוויה של העולם הפנימי של הילד/ה ושל ההורה ולכן מהווה דרך אפקטיבית לקידום יכולת רפלקטיבית ועמה חיזוק הקשר הורה-ילד/ה.

בהרצאה יוצג מודל ההתערבות ויינתן דגש מרכזי לחשיבות הסטינג הקבוצתי כמקדם יכולת רפלקטיבית הורית ("היכל של מראות", "תהליכים מקבילים", "enactment"). כמו כן, יוצגו ממצאים ראשוניים לחשיבות ההתערבות הרפלקטיביות בתקופת אי-ודאות ושינויים מרובים.

פרופ' נעמה עצבה-פוריה, פסיכולוגית התפתחותית מומחית, מדריכה. ראש מרכז דואט וחברת סגל במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון. יו"ר העמותה לבריאות הנפש של התינוק בישראל. מטפלת ביחידה הפסיכיאטרית בגיל הרך בסורוקה. פיתחה את מודל דואט בישראל.


"מדברים ביחד- הורים וילדים" – התערבות חירום מניעתית מבוססת טראומה והתקשרות

עמותת "מדברים ביחד – הורים וילדים" הוקמה ב15/10 בכדי להציע התערבויות הורה-ילד ממוקדות ומניעתיות לילדים מעוטף עזה שחוו טראומות וחוויות קשות. ההתערבות שנבנתה מבוססת על מודל ה-CPP- Child-Parent Psychotherapy, Liberman ומודל ה-DDP- Dyadic Developmental Practice, Hughes. השלב הראשוני כלל התערבות חירום אקוטית קצרה (2-4 פגישות) למשפחות עם ילדים עד גיל 14. ההתערבות כללה מפגש הורים, ומפגשים משותפים עם הורים וילדים, במטרה:

1). לעזור להורים לסייע לילדיהם לזהות, לבטא ולווסת רגשות קשים הנוגעים לטראומה;

ו-2). לסייע בשיקום האמון והקרבה ביחסי ההתקשרות שאותגרו במהלך החשיפה לטראומה.

ביצענו ריאיון מעקב טלפוני עם המשפחות כשבועיים לאחר ההתערבות. השלב השני החל בינואר ומיועד לילדים בגיל הרך ועד גיל 8 שעדיין סובלים ממצוקה. שלב זה כולל 12 מפגשים, חציים עם ההורים וחציים דיאדיים. כ-750 משפחות מעוטף עזה, שדרות ואופקים קיבלו התערבות בשלב הראשון, וכ200 משפחות משתתפות כעת בשלב השני, שמלווה במחקר בשיתוף אוניברסיטת רייכמן. ההתערבות תתואר וכן נציג ממצאים ראשוניים מהמחקר שמלווה את ההתערבות.

נעמה קרויזר, פסיכולוגית שיקומית מדריכה, מדריכה מוסמכת בטיפול בטראומה בילדים (CPP).  מרצה, מכשירה ומדריכה צוותי טיפול בנושא טראומה בילדים. מנהלת עמותת "מדברים ביחד -הורים וילדים".

ד"ר טלי פרנקל, פסיכולוגית קלינית, חברת סגל ומרצה בכירה בבית ספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן. 

לחזרה לתוכנית הכנס המלאה >>

לחזרה לעמוד הכנס הראשי ולהרשמה>>

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

הרצאת פתיחה

"מיהו הילד"? לגלות את הסובייקטיביות במפגש ובתצפית

"התינוק הינו אינדיבידואל, שלו מוטיבציה מולדת לתקשר עם הזולת. עלינו, כמטפלים וכהורים, לאפשר לתינוק לספר לנו את סיפורו. עלינו קודם כל ללמוד, ורק אחר כך לנסות וללמד. לתינוק יש משהו ללמד אותנו, שאותו נוכל ללמוד, רק אם נהיה מוכנים לצפות ולהקשיב". כך אמר פרופ' Nugent בהרצאת הפתיחה של כנס WAIMH 2023, הכנס הבינלאומי של בריאות הנפש של התינוק, שנערך לאחרונה בדאבלין. אמירה זו מהדהדת הן את חוויתם של הורים, המבחינים בסובייקטיביות ובאינדיבידואליות של ילדם מרגע הלידה ועוד קודם לכן, הן את הניסיון הקליני של מטפלים והן את ממצאי המחקר. מחקר התפתחותי מוכיח בצורה חד משמעית שתינוקות הינם מלידה צופים, מחקים, לומדים, מתקשרים, אנשים קטנים בפני עצמם. סובייקטים. העצמי של התינוק קיים, ניכר ומתבטא מראשית חייו. לאורך השנים הראשונות, שסלמה פרייברג כינתה לא בכדי "השנים המופלאות", הם מתגלים כבני אדם שלמים, ייחודיים, בעלי אופי ואישיות משלהם. 

בסובייקטיביות של הילד הרך נעסוק בהרצאה הבאה. נחשוב אודות לידתה של הסובייקטיביות בהתפתחות תקינה, וכן נוכח מורכבות וקושי התפתחותי. נבחן את האתגרים העומדים בפני הילד והסובבים אותו ונדון בפוטנציאל לצמיחה, התפתחות ורווחה נפשית ובגורמים המאפשרים ומקדמים אותם. בדומה לשמה של הרצאתו של פרופ' נוג'נט, שנקראה: "Perinatal Mental Health: A Time of Uncertainty where Hope and Happiness can Meet", אכן תקוה ואושר אפשריים וברי השגה גם נוכח אתגר וקושי, כשילד מגלה ומלמד אותנו את הסובייקטיביות שלו, ובונה את עצמו ואת חייו.

יונית שולמן, פסיכולוגית קלינית מדריכה, מנהלת סקטור פסיכולוגיה בעמותת "אותי"- עמותה ישראלית לאוטיזם (לשעבר עמותה לילדים בסיכון). מנהלת תכניות לפסיכותרפיה פסיכואנליטית ילד ונוער ביחידה ללימודי המשך, בית ספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטאות תל אביב ובר אילן, בשיתוף עם אבי שרוף. לשעבר יו"ר חטיבת הילדים והנוער של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית. קליניקה פרטית.

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

מושב שני: היבטים נורמטיביים של התקפות על הקשר – מחקרים על היכולת הרפלקטיבית כמגנה בשגרה ובחירום: טעימות ממחקרים

מנחה: פרופ' פלורינה יוזפובסקי, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

'השלישי המצפצף – הורה, ילד ומסך'

ההרצאה תעסוק ב"הורות דיגיטלית" ותבחן את חווייתם של הורים במציאות טכנולוגית משתנה. הורים רבים מדווחים על אשמה, חוסר אונים ובדידות בבואם להתמודד עם שגרת השימוש במסכים. בהרצאה נביט בחמלה ובעדינות על מקומם של ההורים במציאות זו, על העמדות והערכים שלהם, תוך שימת דגש על  השימוש ההורי במסך והקשר שלו לטיב האינטראקציה הורה – ילד  Parental Technoference (technological interference).

נשאל מה בין "בחירה לבריחה" במציאות מלאת גירויים והסחות. דגש מיוחד יוקדש להבנת גורמי החוסן שיש להורים על מנת להגביר את הנוכחות ההורית והתמודדות יעילה במרחב זה.

אוריה חורש, פסיכולוגית חינוכית מומחית, חוקרת במסגרת עבודת דוקטורט במרכז "דואט" באוניברסיטת בן-גוריון בנגב את נושא ה"הורות הדיגיטלית", רכזת ארצית לתחום המדיה והמסכים אגף פסיכולוגיה שפ"י משרד החינוך, מרצה ומלמדת את התחום, בעלת קליניקה פרטית במושב שדמה.


איומים והזדמנויות לרפלקטיביות הורית בזמן הכנת שיעורי בית

הכנת שיעורי בית מהווה פרקטיקה חינוכית שכיחה מתחילת בית הספר היסודי ועד סוף שנות התיכון. מעורבותם של הורים בשיעורי בית, בייחוד בשנות בית הספר היסודי, נחשבת למרכיב חשוב שמשפיע על מידת יעילותם של שיעורי הבית ועל השפעתם החיובית או השלילית על התפתחות כישורי למידה עצמאיים, אמונה בעצמי כתלמיד, מוטיבציה ללמידה והנאה מהתהליך הלימודי. למרות החשיבות הרבה של מעורבות הורית תומכת בזמן הכנת שיעורי בית, הורים רבים מתקשים להתפנות לתהליכי הלמידה של ילדיהם, להבין את הצרכים האקדמיים והרגשיים שלהם במהלך הלמידה ולהתאים את סוג ומידת המעורבות שלהם בהתאם לכך. בהרצאה אתאר את התהליכים הרגשיים והקוגניטיביים שמאפיינים הורים בזמן הכנת שיעורי בית. אתאר את הגורמים לקריסתה של היכולת הרפלקטיבית ואת השפעותיה על הקשר הורה-ילד ועל ההתפתחות האקדמית של ילדים. אציג גם ממצאים ראשונים מתוך מחקר חדש שבחן דרכים לשיפור היכולת הרפלקטיבית ההורית בזמן הכנת שיעורי בית.

דר' נעמה גרשי, מרצה בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית במגמה לפסיכולוגיה חינוכית וקלינית של הילד. נעמה היא בוגרת תכנית פולברייט לדוקטורנטים בארצות הברית, והשלימה את הכשרת הפוסט דוקטורט במרכז לחקר הילד באוניברסיטת ייל. היא חוקרת תהליכים קוגניטיביים ורגשיים בהורות ומפתחת התערבויות מבוססות מחקר עם  הורים.


חוסר תקווה בקרב הורים לילדים על הספקטרום וקשיי התנהגות

תחושת חוסר תקווה בקרב הורים משפיעה על איכות החיים שלהם וכן על היכולת שלהם לתמוך בצרכי ילדיהם. במחקר הנוכחי בדקנו את ההשפעה של התנהגות לא אדפטיבית בקרב ילדים עם אוטיזם על התחושה של חוסר תקווה אצל ההורים, תוך שימת לב מיוחדת ליכולות הרפלקטיביות ההוריות וכיצד הן משפיעות על הקשר בין ההתנהגות של הילדים לתחושת התקווה של ההורים. המדגם שלנו כולל 68 הורים של ילדים עם אוטיזם בגילאי 3 עד 18. הממצאים מראים קשר חיובי משמעותי בין התנהגות לא אדפטיבית בקרב ילדים עם אוטיזם ובין התחושה של חוסר תקווה בקרב ההורים. בנוסף מצאנו כי רפלקטיביות הורית מתווכת את הקשר הזה כך שנמצא קשר בין התנהגות לא אדפטיבית של ילדים עם אוטיזם וחוסר תקווה של הוריהם בקרב הורים עם רפלקטיביות הורית נמוכה אולם לא בקרב הורים עם רפלקטיביות הורית גבוהה. הממצאים מראים כי רפלקטיביות הורית עשויה לשמש כגורם מגן כנגד תחושת חוסר תקווה בקרב הורים אשר ילדיהם מציגים קשיי התנהגות ברמה גבוהה.

ד"ר יעל ענב היא ראש המעבדה לוויסות רגשי ומנטליזציה באוניברסיטת חיפה ופסיכולוגית קלינית מומחית בישראל וארה״ב אשר מתמחה בטיפול בהורים וילדים. המחקר שלה משתרע על פני מספר תחומים, כולל ויסות רגשי, מנטליזציה, הורות ואוטיזם. דר׳ ענב עשתה את הדוקטורט שלה באוניברסיטת בן גוריון תחת הנחייתו של פרופ׳ גארי דיימונד והיא הייתה חברה במעבדה לפסיכופיזיולוגיה באוניברסיטת סטנפורד בהנחייתו של פרופסור ג'יימס גרוס כחלק מהפוסט-דוקטורט שלה. ד"ר ענב וחברי המעבדה שלה מתמחים בפיתוח, תכנון והנחייה של מחקר התערבותי מבוסס מנטליזציה וויסות רגש להורים בכלל ולהורים לילדים על הספקטרום בפרט.


אשמה הורית ובעיות הפנמה והחצנה של הילד: תפקידה של הרפלקטיביות ההורית

אשמה היא חוויה נפוצה מאוד בקרב הורים, אך חסרים ממצאים הבוחנים את חוויית האשמה בהקשר ההורי. יתר על כן, בעוד מחקרים רבים נוטים להתמקד בעצמה ובתדירות האשמה – אשמה היא רגש מורכב עם היבטים רגשיים, קוגניטיביים, והתנהגותיים. המחקר המוצג נותן מענה לכך ומציע דרך לבחון אשמה בהקשר ההורי על כל מורכבויותיה.  ההתמקדות באשמה הורית היא חשובה מפני שבעוד שאשמה היא רגש טבעי, תחושות אשמה שאינן אדפטיביות (למשל, מציפות מדי או חזקות מדי), עלולה להוות נטל על הורים ואף להוביל לדיכאון ולפגיעה בקשר בין ההורה לילד. אך כיצד ניתן להפחית אשמה בקרב הורים לילדים עם קשיים רגשיים והתנהגותיים? במחקר זה התמקדנו ברפלקטיביות ההורית ובחנו האם היא יכולה לסייע להורים להתמודד עם חווית האשמה ההורית אל מול קשיי הילד. 

במחקר הנוכחי, מצאנו שקשיים רגשיים והתנהגותיים של הילד קשורים לעלייה בתדירות ובעצמת תחושות האשמה ההוריות, כמו גם לחוויה רגשית יותר קשה ופחות סלחנית של ההורים אל מול תחושות אלו. עם זאת, אצל הורים עם רמות גבוהות של רפלקטיביות הורית, לא היה קשר בין הקשיים של הילד לאשמה ההורית! ממצא זה מציע שרפלקטיביות הורית יכולה לשמש כגורם מגן מפני השפעות הרסניות שעלולות להתעורר אצל הורים לילדים עם קשיים רגשיים והתנהגותיים. 

עידו שלו, דוקטורנט באוניברסיטת בן גוריון בהנחייתה של פרופ' פלורינה יוזפובסקי. עידו בוגר תואר שני בפסיכולוגיה קלינית וחוקר אמפתיה, את האופן בו אנו חווים אותה והקשר שלה לפסיכופתולוגיה.

 

לחזרה לתוכנית הכנס המלאה >>

לחזרה לעמוד הכנס הראשי ולהרשמה>>

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

מושב שלישי: היבטים פתולוגיים של התקפות על הקשר בשגרה ובחירום – תיאוריה ותיאורי מקרה

מנחה: ד"ר נועה גירון-סלע, המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

שום דבר לא ידוע – אם היה נולד ילד לרומיאו ויוליה מה היה מותר לו לדעת? 

סודות לא מדוברים בין אם מהעבר או מההווה חוסמים את הדרך לידיעה הדדית בין הורים לילדים. המיכל ההורי סתום ורדוף על ידי רוחות מודחקות מעברם. רוחות המפריעות לתהליכי הכלה, חשיבה צמיחה והתפתחות. ילד אשר גדל בסביבה אפופת סודות נתקל שוב ושוב במחסום הידיעה, הוא לא יודע את אמו, אביו, סביבתו ולבסוף אף את עצמו. לא יודע אך גם אינו ידוע. ההרצאה תעסוק בהשלכות של סודות על התפתחות תקינה ועל מאפייני הקשר הורה ילד תוך כדי הצגות קצרות של מקרים טיפוליים.

רונית שרף, פסיכולוגית התפתחותית, מדריכה. מרצה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מדריכה במסגרות התפתחותיות, בעלת קליניקה פרטית.

רחל בלומנפלד, פסיכולוגית התפתחותית וחינוכית מדריכה. כיום עובדת בקליניקה פרטית, מדריכה ומלמדת בתחום ההתפתחותי והחינוכי.


הולדתה השברירית של משפחה – להיות הורה בפגיה

פגות קשורה בסיכון מוגבר לפגיעה התפתחותית קוגניטיבית ורגשית. הפגות תלווה את האינדיבידואל ומשפחתו לאורך חייו. הורות מיטיבה בגיל הינקות, SENSITIVE PARENTING, הינה כזו המביאה עימה רצף טיפולי המותאם לאיתותי התינוק ומוענק ממקום של אהבה ודאגה. רצף המאפשר שני הצדדים תהליך של בניית קרבה, הבנה, והתפתחות. הורות כזו, קשורה ביכולות קוגניטיביות ורגשיות טובות (ויסות רגשי, אמפתיה, יכולות שפתיות, הישגים אקדמיים).

השהות בפגייה מהווה אתגר גדול להתפתחות דיאדה נורמטיבית וזאת ממספר סיבות:

לידה מוקדמת מתרחשת לרוב ללא הכנה, מרעידה ומערערת את השיגרה ותחושת היציבות והשליטה בחיים. בנוסף, הורות בפגייה מביאה עימה רצף מהיר עמוס, מטלטל וזר של התנסויות והתמודדויות. לא מפתיע שהורים אלו חווים דיכאון, חרדה ופוסט-טראומה, בדיוק בתקופה שבה התינוק זקוק להורה פנוי, רגיש, בטוח, המזהה את צרכיו ויכול לטפל בו בצורה עקבית. קושי נוסף בתהליך יצירת הקשר טמון בעובדה שאיתותי הפג בניגוד ליילוד במועד, עדינים ומתעתעים, וההזדמנויות ליצירת קירבה, ביטחון ועצמאות בטיפול עלולים להיות מעטים במיוחד בשבועות הראשונים לחיים, וגם ההזדמנויות הקיימות, מופרות לא פעם על ידי הצוותים המטפלים בין אם לצורך פעולות טיפוליות או כחלק מגישה כללית (שעות ביקור, אישור למגע שתלוי שבוע מצב רפואי וכו'..). אם כך, מדובר ביילוד רגיש הזקוק להורות רגישה אשר הוריו, הגורם המיטיב העיקרי, נמצא קרוב אך רחוק מאוד בהקשר הטיפולי והרגשי.

הצוותים המטפלים הינם צוותי טיפול נמרץ לכל דבר, החמרה במצב מטופל שלפני רגע נראה היה יציב ובריא הינה חלק מהשיגרה, הצוותים בפגייה דרוכים ומבינים חשיבות הזיהוי המוקדם של החולה המדרדר, את המשמעות של כל טיפול ואת ההשלכות המיידיות והאורכות של כל סיבוך. כשמדובר בפגות, אין מקום לטעויות. כל טעות עלולה לפגוע בסיכוי לחיים או בסיכוי לחיים עצמאיים. אם כך, כיצד משמרים בתנאים מורכבים כאלו את התפתחות הדיאדה? כיצד ניתן לחזק את ההורים לטיפול עצמאי? להתכווננות לילדם? לביטחון ואפילו לשמחות קטנות בסיטואציה כה מורכבת ומאידך לוודא כי אין פגיעה באיכות הטיפול.

פרופ' איריס מורג, החוג לרפואת ילדים אונ' ת"א, מנהלת מחלקת פגים וילודים במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא).


הילד החולה והוריו: התבוננות על החוויה הפנימית וההתפתחות

בהרצאה נתייחס לשני מצבים שונים: האחד הינו מחלה גופנית רצינית, שהצריכה פרוצדורות מכאיבות אך חלפה. השני הנו מחלה כרונית הכרוכה במגבלות ובטיפול ממושך. בשני המצבים, ההורה נדרש לתסכל את ילדו ולהסכים לטיפולים ו/או מגבלות כואבות. דרך תיאורי מקרה קצרים, אדגים את האופנים בהם מצבים אלה עלולים להשפיע על התפתחותו של הילד, על הקשר הורה-ילד ועל הדינמיקה המשפחתית בכלל.

פרופ' מירי קרן, ראש קורס לפסיכיאטריה של הגיל הרך, הפקולטה לרפואה ע"ש עזריאלי, בר אילן. יועצת קלינית ומחקרית ביחידה להפרעות אכילה בגיל הרך ב"ח שניידר לילדים ובמרפאה לגיל הרך של ב"ח זיו. נשיאה לשעבר של האיגוד העולמי לבריאות הנפש של התינוק, נשיאת כבוד של העמותה הישראלית לגיל הינקות, נשיאת כבוד של האיגוד העולמי לבריאות הנפש של התינוק.

 

לחזרה לתוכנית הכנס המלאה >>

לחזרה לעמוד הכנס הראשי ולהרשמה>>