תוכנית 18/2
– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –
הרצאת פתיחה:
Dyadic Social Dynamics captured via Parent-Child Synchrony
Prof. Koraly Pérez-Edgar
Professor of Psychology at The Pennsylvania State University
Abstract:
This talk will explore how parent-child synchrony supports dyadic social dynamics, highlighting novel markers of risk for socioemotional difficulties and specific targets for intervention that are embedded within the dyad. Dyadic social dynamics act as a conduit for parent-to-child transmission of traits, capturing daily moment-to-moment interactions. These dyadic processes influence the developmental trajectory from familial risk to symptoms, acting on risk mechanisms evident before any disorder onset. Dyadic synchrony, the coordination between parent and child across neural, autonomic, behavioral, and emotional levels, may influence how children internalize and reflect modeled distress. This research serves as a framework for targeting dyadically-linked biobehavioral mechanisms that highlighted the socially embedded child.
Dr. Pérez-Edgar is the McCourtney Professor of Child Studies and a Professor of Psychology at The Pennsylvania State University. She received her A.B. from Dartmouth College and her M.A. and Ph.D. from Harvard University. Dr. Pérez-Edgar’s research focuses on the relations between temperament and psychopathology. In particular, she examines how individual differences in attention can work to ameliorate or exacerbate early temperament traits. In conducting her work, Dr. Pérez-Edgar has taken a multi-method approach involving direct observation of behavior, cognitive functioning, psychophysiology, and neuroimaging. Dr. Pérez-Edgar is a Fellow of the Association for Psychological Science (APS). Her work has been funded by the NIMH, NIDA, and NARSAD. Currently, she is the editor in chief for the journal Developmental Psychology.
מושב ראשון: על תרבות, מנטליזציה הורית ויחסים
פגות בחברה הבדואית: מאפייני הורות, מצב נפשי וקשרי הורה-תינוק
פרופ' נעמה עצבה-פוריה, המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב
The birth of a preterm infant is often an emotionally traumatizing crisis for both parents, raising feelings of anxiety and depression that are related to parents’ feelings of loss of control and inhibited trust in their child, in their own future, and in their role as competent parents. This risk may be further increased for an ethnic minority population. However, most research on both parental experience and preterm infants’ development has focused on mothers from Westernized cultures. This is worrying because research suggests that a substantial number of men experience signs of anxiety and depressive symptoms (particularly during the child-rearing years) and that parents from ethnic minority groups are at high risk for postpartum emotional distress.
This talk will address this gap by uncovering the experiences that both fathers and mothers from distinct cultures may experience following a preterm birth and presenting data about the long-term effect of parenting a preterm infant while considering the parental mental state following their infant’s birth and throughout the first years of their infant’s life. Using data from multiple studies on an ethnic majority population (Jewish Israelis) and an ethic minority population (Arab Bedouin), a deeper examination of ethnic minority fathers’ and mothers’ experiences on parenting a preterm infant and their infant’s cognitive and socioemotional development will be presented. Risk and resilience processes will be discussed while considering universal factors (e.g., stress experienced at the NICU) as well as more culturally specific factors (e.g., acculturation status). Clinical implications of early intervention during the NICU stay and in the first years of the infant’s life will be discussed.
עיבוד סימנים רגשיים של תינוקות וסממנים מוקדמים של סיכון וחוסן בהורות בקרב נשים בהיריון
ד"ר טל יציב, המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, המרכז לחקר הילד, אוניברסיטת ייל
המעבר להורות הינו תקופה של אדפטציה ביו-פסיכו-חברתית עבור להורים לעתיד. נשים בהיריון מתחילות לייצר קשר רגשי עם התינוק.ת לעתיד ולדמיין את התינוק.ת כסוכן.ת פסיכולוגי.ת (מנטליזציה פרה-נטלית), תהליך המקושר עם טיפול הורי מיטיב בשנה הראשונה לחיי התינוק.ת. במקביל, היריון מקושר גם לפגיעות נפשית והתמודדות עם שינויים רבים ואי-ודאות, ונשים בהיריון נמצאות בסיכון מוגבר לחרדה ודחק. בהרצאה זו, אדבר על הקשר שבין גורמי סיכון וחוסן בקרב נשים בהיריון לתהליכים נוירו-קוגניטיביים הנדרשים להורות רגישה-תגובתית. באופן ספציפי, עיבוד סימנים תקשורתיים-רגשיים של תינוקות, כגון הבעות פנים המתקשרות מצוקה, נחשב לגורם חיוני להורות רגישה-תגובתית, וניתן למדידה עוד בזמן ההיריון באמצעות כלים נוירו-קוגניטיביים. נדון באופן שבו עיבוד רגשי, קוגניטיבי, ועצבי מועדף של הבעות פנים המביעות מצוקה מתקשר לגורמי חוסן כגון מנטליזציה פרה-נטלית, ובאופן שבו קשיים בעיבוד הבעות פנים ניטרליות של תינוקות מתקשר לחרדה כללית וחרדה ספציפית לגבי ההיריון. הממצאים מלמדים על כך שעיבוד של סימנים רגשיים של תינוקות בזמן ההיריון יכול להוות סממן מוקדם להורות מיטיבה ולהעיד על גורמי חוסן וסיכון בהורות עוד לפני הגעת התינוק.ת לעולם.
ד"ר טל יציב היא חברת סגל במגמה ההתפתחותית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וחברת סגל-נלווה במרכז לחקר הילד בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ייל (Yale Child Study Center). המחקר שלה עוסק בתהליכים נוירו-קוגניטיביים ונוירו-אפקטיביים הוריים במעבר להורות ובגיל הינקות, התרומה שלהם להורות אדפטיבית (בדגש על מנטליזציה הורית והורות רגישה-תגובתית), והקשר שלהם להתפתחות רגשית-חברתית של התינוק.ת.
"יצר הרע של בתי הוא סוג של תת מודע" : מבט בין-תרבותי על מנטליזציה הורית
פרופ' אורטל סלובודין, גב' טל קלט, גב' רוני ברגר רענן וד"ר שולמית פינצ'ובר
פרופ' אורטל סלובודין, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, טל קלט, בית הספר לחינוך אונ' בן גוריון בנגב, רוני ברגר-רענן, עמותת גושן לבריאות ורווחת ילדים בקהילה, ד"ר שולמית פינ'צובר, עמותת גושן לבריאות ורווחת ילדים בקהילה
While the role of parental mentalization in children's healthy development has long been recognized, very little attention has been paid to the role of socio-cultural aspects in mentalization. This systematic lack of research and theory of how culture shapes parents' mentalization has seriously limited clinicians' and researchers' capacity to evaluate and treat parents from different cultures.The current study examined how socio-cultural norms, values, and beliefs shape the way parents understand their children's behavior and whether cross-cultural differences in parental mentalization exist. We qualitatively analyzed 36 semi-structured interviews with mothers from five culturally and linguistically diverse Israeli groups: Jewish Ultra-Orthodox , Bedouin-Arab, Palestinian-Arab from East Jerusalem, Ethiopian first and second generation immigrants, and immigrants from the former Soviet Union. The interview followed Cohen's (2004) parental awareness level interview guideline.
Four different themes emerged from the data analysis, capturing socio-cultural aspects of maternal mentalization: Socialization Goals, Transgenerational Transmission, Negotiating Culture and Faith, and Fighting Discrimination and Racism. In terms of epistemic trust (Fonagy et al., 2015; 2023), our results suggest that socio-cultural norms, such as filial piety, respect, and authority, along with accurate parental mentalizing processes from an attachment figure are needed to enable children to absorb and use the knowledge they are being offered. By describing the “active cultural ingredients” responsible for cultural variations in parental mentalization, our results provide theoretical and practical implications for working with parents in times of increasing diversity.
מושב שני: חשיבות אמפתיה וערכים בהתפתחות
התפתחות נורמטיבית של חוסר איזון אמפתי והקשר לסימפטומים התנהגותיים |
פרופ' פלורינה יוזפובסקי, המחלקה לפסיכולוגיה,אוניברסיטת בן גוריון בנגב
Empathy has been typically studied as a multifaceted construct consisting of emotional and cognitive aspects. Recent research suggested that beyond overall levels of empathy the (im)balance between empathy components, empathic disequilibrium, predicts various clinical conditions in adults, including autism, anxiety, and psychopathy. It is unclear how empathic disequilibrium develops and how it relates to psychopathologies in children. Participants were parents of N=303, 3-12 year-old children. Parents reported on their children's emotional and cognitive empathy, behavioral symptoms, and callous-unemotional traits. Empathic disequilibrium was calculated as the difference between emotional and cognitive empathy scores.
Empathic disequilibrium toward emotional empathy is typical at earlier ages and declines over time, the rate of decrease attenuates at later ages. The association between age and empathic disequilibrium was strongest for children with low levels of conduct problems. While there was only a direct association between empathic disequilibrium and the other symptoms (no interaction with age), children with low levels of emotional problems and callous-unemotional traits as well as those higher in prosocial behavior reached equilibrium at an earlier age. The study shows that disequilibrium towards emotional empathy may be typical in early childhood. Children with various behavioral problems may show a different pattern of empathic disequilibrium. This can be significant in reconceptualizing the relationship between empathy and psychopathology.
התפתחות ערכים: גורמים אישיים וחברתיים
פרופ' אלה דניאל היא חברת סגל בחוג לייעוץ חינוכי וחינוך מיוחד, באוניברסיטת תל אביב. פרופ' דניאל מומחית בחקר התפתחות ערכים לאורך החיים. היא בוחנת גורמים אישיים המקדמים התפתחות ערכים, כמו קוגניציה ותפיסה מוסרית, וגורמים חברתיים, וביניהם המשפחה, המדיה החברתית, התרבות ובית הספר. לבסוף, היא חוקרת את התפתחות ההתנהגות המוסרית ובעיקר התנהגות פרו חברתית. פרופ' דניאל מתמחה בשילוב מתודולוגיות מתקדמות במחקר, ובין היתר מודלים להערכת שינויים במחקר אורך, ושילוב שיטות של אינטלגנציה מלאכותית במחקר.
אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה: תרומת קבוצת השווים להתפתחות ערכי ילדים ובני נוער
פרופ' מיה בניש-וייסמן, ביה"ס לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית, האוניברסיטה העברית בירושלים
ערכים משקפים את מה שחשוב בחייהם של אנשים. אנו מסתמכים על העקרונות הללו להנחיה של ההתנהגויות שלנו, מה שהופך אותם לחלק מהותי מהאישיות שלנו. השפעתם של בני קבוצת השווים על ערכי הילדים נחקרה רק לעתים רחוקות בתקופת הנעורים, למרות שחברים ממלאים תפקיד משמעותי בתקופה זו. במסגרת ההרצאה ארחיב על מודל הערכים ואתייחס למספר שאלות הנוגעות לתפקיד של חברים בעיצוב האישיות של ילדים ונוער: איזה תפקיד ממלאים עמיתים בפיתוח הערכים וההתנהגות של בני נוער? האם התאמה עם ערכי עמיתים קשורה להערכה העצמית של הנוער? לבסוף אדון בהשלכות חינוכיות ויישום בפיתוח התערבויות.
פרופ' מיה בניש-וייסמן היא פרופסור חבר בבית הספר לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית ע"ש פול בארוולד באוניברסיטה העברית בירושלים. היא בוגרת של האוניברסיטה העברית בירושלים, והיתה פוסט דוקטורנטית בחוג לפסיכולוגיה במרכז ללימודים מתקדמים באוניברסיטת CUNY. בתחילת דרכה האקדמית הייתה מרצה בכירה במחלקה לייעוץ והתפתחות האדם באוניברסיטת חיפה ועמדה בראש התכנית לייעוץ חינוכי.
– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –
מושב שלישי: על סטרס והתפתחות
פיזיולוגיה חברתית: הבסיס האלוסטאטי של היקשרות
ד"ר שיר אציל, המחלקה לפסיכולוגיה, האוניברסיטה העברית
Is there a neurobiological mechanism that favors bonding with specific individuals? Bonding is central to our lives, shaping behavior, well-being, longevity, and productivity. Yet, key questions remain unanswered. Social interactions are highly demanding; they require understanding, adapting to, and accommodating others. Why, then, do humans engage in such energetically costly interactions, and why do we prefer to bond with specific individuals over others? I propose a unifying biological principle to address these questions: maintaining homeostasis is more efficient and less costly during certain social interactions, resulting in a Social Physiological Gain that incentivizes social behavior. Not all social interactions yield equal physiological benefits, and through experience, individuals learn to prioritize relationships that optimize this gain. I call this concept Social Physiology and hypothesize that it represents a unifying principle driving bonding across bonds and across species. This framework offers a novel psycho-biological theory of attachment, socialization and health, reframing bonding as a mechanism rooted in physiological regulation.
ד"ר שיר אציל היא חברת סגל במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים וראש המעבדה לבסיס המוחי של היקשרות. היא משמשת כראש קהילת המוח הירושלמית (JBC) וכראש התוכנית לתואר ראשון בפסיכוביולוגיה באוניברסיטה העברית. מחקרה עוסק במנגנונים המוחיים וההתנהגותיים שבבסיס קשרים קרובים בבני אדם. תוך שילוב של מומחיות במדעי המוח, ביולוגיה ופסיכולוגיה, ד"ר אציל חוקרת את היסודות הביולוגים של היקשרות אנושית
רווחה נפשית בקרב בני נוער והורים בזמן מלחמת חרבות ברזל – גורמי דחק וחוסן
ד"ר ג'וי בנטוב, אוניברסיטת חיפה.
בשבעה לאוקטובר 2023 פרצה בישראל מלחמת "חרבות ברזל" עם מתקפת הטרור הגדולה ביותר בהיסטוריה של המדינה. אירועי המלחמה היו בעלי השפעה נרחבת על כלל אוכלוסיית ישראל. ההרצאה הנוכחית תציג שני מחקרים שהתמקדו ברווחה נפשית ורציפות תפקודית של מתבגרים והורים. המחקר הראשון כלל מתבגרים בגילאי 15-18 ובחן תסמיני מצוקה נפשית ותפקוד אקדמי כתלות בחשיפה וגורמי חוסן וסיכון אישיים וחברתיים. המחקר השני כלל מדגם של הורים לילדים בגילאי 6-18 והתמקד ברווחה הנפשית ותפקוד רגשי והורי של ההורים בזמן המלחמה. מחקרים אלו מבקשים לתת תמונת מצב באשר למצוקה הנפשית שחווים מתבגרים והורים בתקופה הזו, לאתר גורמי חוסן וסיכון היכולים למתן את השפעות הדחק של המלחמה ולבחון האם ניתן להגביר חוסן באמצעות חיזוק ואימון של גורמי החוסן. ההרצאה תציג את עיקרי הממצאים של מחקרים אלו ותדון בהשלכות של הממצאים על עבודתנו כאנשי חינוך וטיפול במבט לפני העתיד.
ד"ר ג'וי בנטוב, פסיכולוגית קלינית וחברת סגל בבית ספר לשונות התפתחותית באוניברסיטת חיפה, ועמיתת מחקר במרכז לבריאות הנפש גהה.
"על סביונים וסחלבים" – רגישות מולדת לסביבה הביתית של ילדים בסיכון לADHD
מחקר הBIDS הוא מחקר אורך שהחל בשנת 2000 ועקב אחרי התפתחותם של ילדים בדרגות שונות של סיכון לADHD, מלידה ועד גיל 17. הסתכלות רטרוספקטיבית על נתיבי ההתפתחות מראה על רגישות דיפרנציאלית לסביבה הביתית, במיוחד בתחום ההעשרה הקוגניטיבית. ניתן לראות שכבר בחודש הראשון לחיים ישנם מאפיינים טמפרמנטליים המצביעים על רגישות גבוהה במיוחד להשפעות של היבט סביבתי זה. נתיב הניבוי הינו מהאינטראקציה בין רגישות הילד לסביבה הביתית, אל התפתחות הפונקציות הניהוליות שלו בילדות, ומהן אל הסימפטומים של ADHD של הילד בילדות ובהתבגרות.
פרופ' אנדראה ברגר – ראש המעבדה האלקטרופיזיולוגית ההתפתחותית, המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
דר' צליל אינציגר – המחלקה למדעי ההתנהגות, מרכז אקדמי רופין
ההקשר הבין-אישי של וויסות רגשי בגיל ההתבגרות
וויסות רגשי, היכולת לשנות את עוצמת התחושה והביטוי של רגשות, הנה יכולת קריטית להסתגלות רגשית וחברתית במהלך החיים. תאוריות מרכזיות טוענות כי ההקשר הבין-אישי משחק תפקיד מרכזי בעיצוב של יכולות הוויסות הרגשי. בינקות, ההורים נחשבים למקור התמיכה העיקרי בהתפתחות של וויסות רגשי. בגיל ההתבגרות לעומת זאת, תפקידם של ההורים הופך למרכזי פחות, ובני-הגיל הופכים למרכזיים יותר, גם בהקשר של תמיכה בוויסות רגשי. למרות קיומם של מודלים תיאורטיים, המחקר עד היום לא בחן באופן ישיר את השינוי בדומיננטיות של ההורים ושל בני הגיל בתמיכה בוויסות רגשי במהלך גיל ההתבגרות. הבט נוסף של וויסות רגשי אשר מתפתח במהלך החיים הוא היכולת לווסת את רגשות האחר, או וויסות רגשי בין-אישי. בניגוד לעושר בתיאוריה ומחקר בהקשר של וויסות רגשי תוך-אישי, אין מודלים תיאורטיים ויש מעט מחקר אמפירי על ההתפתחות של וויסות בין-אישי. אציג בהרצאתי סדרה של מחקרי יומן-יומי, פרטניים ודיאדיים, אשר בוחנים את ההקשר הבין-אישי של וויסות רגשי בתקופה בה מתרחשים שינויים דרמטיים במעגלים הבין-אישיים וביכולות החברתיות והרגשיות: גיל ההתבגרות. המחקרים מראים כיצד ההקשר הבין אישי משפיע באופן עקיף וישיר על ההתפתחות של וויסות רגשי תוך-אישי ובין אישי אצל מתבגרים. בנוסף, על ידי אימוץ פרספקטיבה דיאדית, אני מראה באופן ייחודי כיצד תהליך הוויסות משפיע גם על ההורה – ולא רק על המתבגר.ת.
פרופ׳ ראומה גדסי פולק, ראש המעבדה לחקר הבסיס הבין-אישי והנוירוביולוגי של רגשות, חברת סגל בפקולטה לחינוך ובמרכז גונדה לחקר המח בבר אילן ובמחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת ייל, ופסיכולוגית קלינית מומחית במרפאה הפסיכיאטרית של הילד והמתבגר במרכז הרפואי סוראסקי – איכילוב.
