פעילות מחקרית

מחקרים בהווה

הולדת ילד שני במשפחה.
במחקר נחקרים תהליכים שונים הקשורים לשינויים המשפחתיים המתרחשים עם הולדת ילד/ה שני/ה במשפחה,

בקרב משפחות החוות מידות שונות של לחץ כרוני, בשל מגוריהם באזורים המאופיינים במתח בטחוני, כדוגמת משפחות החיות בעוטף עזה ובאזור באר שבע. במחקר נבדקים משתנים שונים הקשורים למאפייני ההורים, מאפייני הילדים ומאפייני הסביבה בה גרות המשפחות, לאורך שלוש נקודות זמן: במהלך ההיריון עם הילד השני, ארבעה חודשים לאחר הלידה, ושנה לאחר הלידה. מטרת המחקר הינה להבין טוב יותר את התהליך הנורמטיבי, אך עם זאת לעיתים משברי, של הולדת ילד שני במשפחה ולאתר גורמי סיכון או חוסן אשר יכולים להסביר תהליכים אלו, ובכך להדריך טוב יותר הורים המגדלים ילדים באזורים אלו, בכדי שיוכלו להעניק לילדיהם סביבה טיפולית מיטיבה.​

"דואט" פרויקט להורות רפלקטיבית: קידום פונקציות רפלקטיביות בקרב הורים ומטפלות / גננות בנגב.
"דואט" התוכנית‭ ‬לרפלקטיביות‭ ‬בקרב הורים ואנשי חינוך

החל מהגיל הרך ועד לבגרות (הורים, גננות/מטפלות, ומורים). אנו מעבירים קבוצות התערבות שמטרתן לפתח את היכולות הרפלקטיביות של הדמויות המטפלות בילדים להבנת הילדים עימם הן נמצאות במגע (ילדיהם או הילדים במערכות בהן עובדים). קבוצות ההתערבות עוזרות לדמויות המטפלות לפתח כישורי התמודדות עם מצבים יום-יומיים, כדוגמת בעיות התנהגות של ילדים, מצבי פרידה, קונפליקטים וטראומה. הרעיון המרכזי בתוכנית זו הנו בחיזוק היכולת של המבוגרים המטפלים בילדים לעצור, ולחשוב מה הם מרגישים וחושבים ומה הילדים מרגישים וחושבים במצבים שונים. אנו מתמקדים בהעצמת הקשר של המטפלים עם הילדים ובכך מחזקים את הביטחון העצמי ואת האמון בקשר של הילדים והמטפלים כאחד.
במחקר, נעשה שימוש במודל של מחקר התערבותי תוך שימוש במודל של "דואט להורים" ו"דואט לצוותי חינוך" –
טיפול רפלקטיבי בילדים. המודל מבוסס על תכנית התערבות רפלקטיבית שפותחה בלוס אנג'לס, ארה"ב, ועברה
פיתוח והתאמה לישראל על ידי פרופ' נעמה עצבה-פוריה. ההתערבות מתנהלת במסגרת קבוצתית לאורך 12
מפגשים. כחלק מהמחקר, המשתתפים בקבוצות ממלאים שאלונים ועוברים ראיונות לפני ההתערבות ולאחריה. אנו
מעוניינים לחקור את השינויים בפונקציות הרפלקטיביות של הדמויות הטיפוליות (הורים, מטפלות/גננות ומורים),
תחושת הביטחון שלהם כמטפלים בילדים, רמות הלחץ שהם חווים, וכן איכות החיים שלהם. בנוסף, הילדים עוברים
גם כן סדרת הערכות תפקודיות והתנהגותיות לפני ואחרי הקבוצה, במטרה לבחון כיצד השינויים שההורים או
הדמויות הטיפוליות הנוספות עברו, משפיעים על הקשר ביניהם ועל תיפקוד והסתגלות הילדים.

תרומתם של יכולות ויסות עצמי הורי ליכולתם להבין את עולמו הפנימי של ילדם:
הקשר בין מנטליציה הורית ופונקציות ניהוליות

מנטליזציה הורית מתייחסת ליכולת ההורה להתבונן על המצב המנטלי של ילדו ועל היחסים בינו לבין ילדו, בהתייחס לילדו כישות פסיכולוגית עצמאית בעלת עולם פנימי משלה (רגשות, מחשבות, רצונות, וכדומה). יכולת הורית זו נמצאה קשורה לאיכות קשר הורה-ילד, ולהתפתחותם הקוגניטיבית והחברתית-רגשית של ילדים. למרות שיכולת זו נבדקה רבות במחקרים, מעט ידוע על הבסיס הקוגניטיבי למנטליזציה הורית – מהם התהליכים הקוגניטיבים העומדים בבסיס היכולת של הורים לייצג את העולם הפנימי של ילדיהם? בשני מחקרים, בחנו את תפקידם של פונקציות ניהוליות– תהליכי ויסות המאפשרים שליטה על מחשבות ופעולות לצורך הוצאה לפועל של התנהגות מכוונת מטרה–במנטליזציה הורית. מחקרים אלו נערכים בשיתוף עם ד"ר יואב קסלר ראש המעבדה לזיכרון עבודה באונ' בן גוריון שבנגב.

1. קשרים בין מנטליזציה הורית ופונקציות ניהוליות של הורים, בקרב הורים לפגים ולילדים אשר נולדו במועד

בדקנו את תפקיד הפונקציות הניהוליות במנטליזציה הורית בקרב מדגם של משפחות שהשתתפו במחקר אודות התפתחותם של פגים, במהלכו עקבנו אחר משפחות של ילדים שנולדו טרם הזמן או במועד, מלידה ועד גן חובה, לאורך ארבע נקודות זמן שונות: לידה, 6 חודשים, 12 חודשים ו66 חודשים (הגיל מתוקן בקבוצת הפגים). כחלק מהמחקר, בחנו את הקשר בין הפונקציות הניהולית של הורים (שנאספו באמצעות מטלות קוגניטיבית ממוחשבות כמו מטלת n-back) ושתי מדידות תואמות גיל של מנטליזציה הורית, בשתי נקודות זמן שונות: mind-mindedness בגיל 6 חודשים, ופונקציות רפלקטיביות הוריות (שהוערכו באמצעות ראיון PDI) בגיל 66 חודשים. בדקנו גם האם וכיצד מאפיינים אחרים הקשורים לילד (טמפרמנט ושבוע לידה) משפיעים על קשרים אלו ומשנים אותם. לבסוף, בחנו כיצד מאפייני התינוק (למשל טמפרמנט), מאפייני ההורים (למשל, מצוקה רגשית) ואיכות קשר הורה-ילד (למשל, אינטראקציות אם-ילד, אב-ילד, ואם-אב-ילד) בגיל שישה חודשים פועלים יחדיו בניבוי התפתחות חברתית וקוגניטיבית של הילדים בגיל 12 חודשים ו-66 חודשים.

2. סגמנטציה למאורעות-מנטאליים: כיצד הורים עוקבים אחר המצבים המנטליים של התינוק?

כחלק מהמחקר אודות התפתחותם של פגים, מצאנו קשרים בין יכולת האם לעקוב אחר מידע רלוונטי בסביבה (עדכון זיכרון עבודה) לבין יכולת המנטליזציה שלה כלפי הילד בזמן אמת: אמהות שהיו בעלות יכולת עדכון טובה יותר, הפגינו יותר התייחסויות מותאמות לעולם הפנימי של ילדיהם בני החצי שנה. עדכון זיכרון עבודה מאפשר לאדם לעקוב אחר מידע חשוב בסביבתו. כאשר אדם נתקל בזרם של מידע, כפי שקורה לאם בזמן משחק עם הילד, הוא משתמש בזיכרון העבודה בכדי לחלק את המידע למאורעות (Kurby& Zacks, 2008) – סכמות בעלות משמעות המאפשרות להבין את הסיטואציה. עדכון התוכן של זיכרון העבודה נדרש בעיקר סביב גבולות של אירועים, כאשר יש לזהות כי אירוע אחד הסתיים ואחר התחיל. בימים אלו אנו עובדים על פרויקט חדש שנועד לחקור האם עדכון זיכרון העבודה מסייע להורים לבצע חלוקה של המתרחש עם ילדם למאורעות, יכולת המכונה "סגמנטציה". אנו מעוניינים לגלות האם הורים עם יכולות סגמנטציה גבוהות נוטים לחלק את התנהגות ילדיהם לפי מצבים מנטאליים העומדים בבסיסם.

יחסי הורה-ילד בקרב משפחות עם ילדים עם הפרעות האכלה: מחקר רוחב ואורך.
המחקר מתמקד במאפייני יחסי הורה-ילד המבחינים בין משפחות עם ילדים בעלי הפרעות האכלה (כשל בשגשוג, failure to thrive) לעומת משפחות עם ילדים בעלי התפתחות תקינה.

בשלב הראשון במחקר, בינקות (גילאי שנה עד 3 שנים), נמדדו בביקורי בית בבתי המשפחות אינטראקציות משחק והאכלה בין הילדים להורים (הן האם והן האב), וההורים רואיינו ומלאו שאלונים. מצאנו כי בהשוואה להורים לילדים בעלי התפתחות תקינה, אמהות ואבות לילדים עם הפרעות האכלה חוו אינטראקציות פחות חיוביות עם ילדיהם. ממצא משמעותי במחקר נוגע לחשיבות מעורבות האב בגידול ילדים עם הפרעות האכלה: בעוד שבאופן כללי אבות נמצאו פחות רגישים לסימני הילדים בזמן האכלה מאשר אמהות, אבות שהיו מעורבים יותר בגידול הילדים באופן כללי הראו רגישות דומה לרגישות של אמהות לסימני הילדים בזמן האכלה. ממצא זה מדגיש את חשיבות מעורבות האב בטיפול בילדים בקרב משפחות אלו. בנוסף לכך, נבחן במחקר התפקיד של דאגות האם לגבי משקלו הנמוך של הילדים. נמצא כי דאגות לגבי משקל הילדים הסבירו חלק מהקשר בין הפרעות האכלה לאינטראקציות אם-ילד שליליות יותר. בנוסף, נמצא כי רמות נמוכות יותר דאגות לגבי משקל הילדים היוו גורם מגן ליחסי אם-ילד בקרב משפחות עם ילדים עם הפרעות האכלה: כאשר האם הייתה פחות מודאגת לגבי משקל הילד/ה, אינטראקציות אם-ילד/ה היו חיוביות יותר ודומות לאינטראקציות במשפחות עם ילדים עם התפתחות תקינה; לעומת זאת, כאשר האם הייתה יותר מודאגת לגבי משקל הילד/ה, האינטראקציות היו שליליות יותר.

בשלב השני במחקר, בגיל ההתבגרות (כ-8-11 שנים לאחר השלב הראשון), חזרנו אל המשפחות בכדי לבחון את ההשפעות ארוכות הטווח של הפרעות ההאכלה בגיל הרך ולזהות תהליכי סיכון וחוסן בקרב ילדים שחוו הפרעות האכלה בילדות המוקדמת. הושם דגש מיוחד על הקשר שבין יחסי הורה-ילד בגיל הרך ובגיל ההתבגרות לבין התפתחות הפרעות אכילה ודימוי גוף שלילי בגיל ההתבגרות. במחקר נאספו ראיונות ושאלונים שנערכו עם ההורים (אבות ואמהות) והילדים עצמם, בכדי לבחון הן את נקודת המבט של ההורים והן את נקודת המבט של הילד. בימים אלו הנתונים נמצאים בקידוד ועיבוד במעבדה לחקר התפתחות הילד ויחסים במשפחה.

השפעת מצבה הרגשי של האם לאחר לידה על התפתחות התינוק בשנת חייו הראשונה ועל איכות
האינטראקציה בין האם לתינוק, בקרב אימהות בדואיות בדרום הארץ.

במחקר נבחן הקשר בין המצב הרגשי של האם הבדואית לאחר לידה (דיכאון וחרדה) לאיכות הקשר עם
התינוק והתפתחות התינוק בשנת חייו הראשונה,

זאת מתוך ניסיון להבין מהם גורמי החוסן וגורמי הסיכון אשר נמצאים בבסיס הקשר אם-תינוק והתפתחות התינוק במגזר הבדואי. את נתוני המחקר אני אוספת יחד עם צוות המחקר שלי בשלוש נקודות זמן: 1 .בשלב הראשון איסוף הנתונים נעשה בבית החולים סורוקה בשתי קבוצות שונות – קבוצת אימהות שילדו במועד וקבוצת אימהות שילדו טרם זמנם (פגים,שבוע 34-28.) בנקודת זמן זו, נבדקים רמת הדיכאון והחרדה של האם לאחר הלידה, ומשתנים נוספים כגון מידת התמיכה החברתית, ביקורת עצמית וסגנון אקולטורציה. 2 .בשלב השני איסוף הנתונים נעשה בתחנות לבריאות האישה והתינוק (טיפת חלב) בכפרים של האימהות על מנת להקל על ההגעה שלהן לבאר שבע. בשלב זה אנו אוספים נתונים הקשורים למשתנים הבאים: דיכאון, חרדה, תמיכה חברתית, טמפרמנט של הילד ובעיות האכלה. כמו כן נמדדת איכות האינטראקציה בין האם לתינוק על ידי תצפית מקודדת (3). EA .בשלב השלישי אשר מתקיים גם בט"ח, אנו בודקים את המשתנים הבאים אצל האם: דיכאון, חרדה, בעיות האכלה (אצל התינוק), איכות הקשר של האם עם אמא שלה ואיכות הקשר עם בן הזוג. ובנוסף לכך אנו בודקים את יכולותיו הקוגניטיביות של התינוק בגיל שנה על פי מבחן ביילי.

מחקרים בעבר

גורמי סיכון וחוסן משפחתיים בהתפתחותם של תינוקות אשר נולדו פגים

מחקר אורך זה, עקב אחר התפתחות מוקדמת של פגים שנולדו בסיכון רפואי נמוך, כולל תינוקות שנולדו טרם זמנם באופן בינוני (גיל הלידה 28-33 שבועות) וכאלו הקרובים לזמן לידתם (גיל הלידה 34-36 שבועות), כמו גם קבוצת ביקורת של תינוקות בריאים שנולדו לאחר היריון מלא.

המחקר בדק כיצד תהליכים בהם מאפייני התינוק (כלומר, טמפרמנט), מאפייני ההורים (כלומר, מצוקה רגשית), ואיכות הקשר הורה-ילד (כלומר, אינטראקציות של אם-ילד, אב-ילד, ואם-אב-ילד) פועלים יחדיו על מנת לחזות תוצאות התפתחותיות בגיל 12 חודשים, כולל התפתחות קוגניטיבית וחברתית. גויסו למחקר משפחות של תינוקות שזה עתה נולדו, ונערכו 3 ביקורי בית בגיל 6 חודשים, 12 חודשים וכאשר הילדים היו בני 5.5.

הורות ולחץ בקרב אימהות ואבות לילדים עם עיכוב התפתחותי
מטרת המחקר הייתה לחשוף את הקשרים המורכבים בהם גורמי סיכון של משפחה, הורים וילדים מנבאים התר נהגויות הוריות בקרב משפחות להם ילדים עם עיכוב התפתחותי, בהשוואה למשפחות להם ילדים עם התפתחות טיפוסית,

ניתנה תשומת לב ייחודית להשפעה של לחץ הורי על קשרים אלו. לכן, הצענו וחקרנו מודל המתאר את השפעת גורמי הסיכון על לחץ, ועל הורים לילדים עם עיכוב התפתחותי, בהשוואה לילדים עם התפתחות טיפוסית. כחלק מגורמי הלחץ הייחודיים לילדים עם עיכוב התפתחותי, התמקדנו בתגובת ההורים לילדים שאובחנו עם עיכוב התפתחותי. מאחר והיה זה מחקר ראשון למדידת התמודדות של הורים עם האבחנה של עיכוב התפתחותי אצל ילדיהם, בתחילה כיוונו לבדוק את ההבדלים בין אבות לאימהות באופן ההתמודדות שלהם עם האבחנה, והתמקי דנו על קשרים למשתנים דמוגרפיים שונים. מטרתנו הסופית הייתה לחקור את הקשרים בין אופן ההתמודדות של ההורים ולחץ במשפחות בעלי גורמי סיכון שונים.

ממצאים עיקריים:
התוצאות הראו כי כל שלושת הרמות: גורמי הסיכון הקשורים לילד, להורה ולסביבה, בעלי תפקיד חשוב בהורות
לילד עם עיכוב התפתחותי, חלקם באופן ישיר וחלקם באופן עקיף דרך לחץ הורי. אחד הממצאים המעניינים הראה,
למשל, כי תחושת הלחץ של אימהות מתמקדת בעיקר בקשיים ובמצוקה האישיים של האם ואילו הלחץ של האבות
ממוקד במאפיינים ובהתנהגות של הילד – הבדלים המדגישים את החשיבות שבהכללת אבות במחקרים עתידיים.
עדות נוספת לכך התעוררה בבחינת התגובה של ההורים לאבחון הילד. רוב ההורים במחקר הפגינו קשיים בהשלי
מה עם אבחון הילד, כאשר אבות מתקשים להשלים עם האבחון של ילדיהם בדיוק באותה מידה שאימהות מתקשות
בכך. עם זאת, בעוד האימהות נקטו בגישה יותר רגשית בתהליך ההתמודדות עם אבחון הלקות של הילד, אבות
התמודדו באופן יותר קוגניטיבי. ממצאים אלו הבהירו כי כל התערבות או קבוצת תמיכה להורים לילדים עם צרכים
מיוחדים צריכות להיות מותאמות ספציפית לאבות או אימהות.

מחקר אורך לבדיקת השפעת קשיי האכלה בתקופת התינוקות, על ילדים במהלך גיל ההתבגרות
מטרת המחקר הינה לבדוק את ההשפעות ארוכות הטווח של הפרעות האכלה בינקות,

במחקר לקחו חלק משפחות לילדים בגיל ההתבגרות אשר השתתפו במחקר קודם, לפני 11-8 שנים, בו נבדקו ההבדלים ביחסי הורה-ילד בקרב משפחות לילדים עם הפרעות האכלה וילדים בעלי התפתחות תקינה. המחקר הנוכחי ייאפשר את ההבנה של תהליכי סיכון וחוסן בהתפתחותם של ילדים שחוו הפרעות האכלה במהלך ילדותם המוקדמת. מטרת המחקר הינה למלא את הפער בידע לגבי קשרים שבין הפרעות האכלה בינקות, לבין היחסים בין ההורה לילד בגיל מאוחר יותר. בנוסף, ייבחנו גורמים מקדימים, מתווכים וממתנים עבור הפרעות האכלה ודימוי גוף שלילי במהלך גיל ההתבגרות. המידע ייאסף מדיווחים עצמיים (אמהות, אבות, והילדים עצמם). כך יתאפשר לנו לחקור את גורמי הסיכון והחוסן הן מנקוי דת המבט של ההורים והן מנקודת מבטם של הילדים.

הסתגלות ילדים שעלו מברית המועצות, הגרים בישראל
ערכנו שני מחקרים (הסתגלות בגיל הרך, והסתגלות בגיל בית ספר) במטרה לחקור הסתגלות של הורים וילדים בקרב משפחות ישראליות בני המקום, ומשפחות שמקורן מברית המועצות, כולם מתגוררים בדרום ישראל,

קיים פער גדול בין מספר המהגרים הגדול ברחבי העולם, וכמות המחקרים הקטנה שנעשתה על הסתגלות ילדים
בארץ אליה היגרו. ערכנו שני מחקרים (הסתגלות בגיל הרך, והסתגלות בגיל בית ספר) במטרה לחקור הסתגלות
של הורים וילדים בקרב משפחות ישראליות בני המקום, ומשפחות שמקורן מברית המועצות, כולם מתגוררים בדרום
ישראל.

הסתגלות ילדים שעלו מברית המועצות- בגיל הרך
מטרת המחקר הייתה לחקור לראשונה את אופן ההסתגלות הפסיכולוגי של ילדים מקרב מיעוטים אתניים
מהגררים מברית המועצות (ומקרב רוב אתני )ישראלים בני המקום אשר גרים בישראל מגיל צעיר,
במהלך שנות הגן,

זיהינו גורמי סיכון לבעיות התנהגות בקרב ילדים אלו, וחקרנו הבדלים בהסתגלות הילדים בהתאם לאופן בו הצליחו ההורים להטמיע במשפחתם את המנהגים המקומיים התרבותיים והחברתיים. השתתפו במחקר 145 ילדים בגילאים 6-4 הוריהם והמורים שלהם.

תוצאות המחקר
ילדים מברה"מ לשעבר הראו יותר בעיות מוחצנות ובעיות חברתיות מילדים צברים. לא היו הבדלים בין הקבוצות
לגבי בעיות מופנמות. אימהות ואבות מברה"מ לשעבר דיווחו על רמות נמוכות יותר של הורות סמכותנית לעומת
הורים צברים. לבסוף, השתייכות אתנית מיתנה את הקשרים בין הורות ובעיות התנהגות של ילדים עבור אימהות
אך לא עבור אבות. דהיינו, ככל שאימהות צבריות היו יותר סמכותניות, כך ילדיהם הראו יותר בעיות מוחצנות ויותר
קשיים חברתיים. לעומת זאת, במשפחות מברה"מ לשעבר, ככל שאימהות היו יותר סמכותניות, ילדיהם הראו יותר
בעיות מופנמות. ממצאים אלו מצביעים על כך שהורות סמכותנית יכולה להיות קשורה להתנהגות של ילדים באופן
שונה בתרבויות שונות, וכן את חשיבות של תהליכים תרבותיים הן בקרב אבות והן בקרב אימהות.

הסתגלות של ילדים שעלו מברית המועצות – בגילאי בית ספר
מטרת המחקר הייתה לבדוק את ההסתגלות של ילדים צעירים – דור שני – למשפחות שהיגרו מברית המועצות, המתגוררים בארץ התיישבותם (ישראל),

בייחוד רצינו לחקור כיצד תפיסות של התנהגות הורית והאופן בו נתפסות תרבותית כנורמטיביות, בקרב ילדים והוריהם, מתווכות קשרים בין פרקטיקות הוריות והסתגלות ילדים. יתרה מכך, מאחר ותרבויות מסוימות שמות דגש תרבותי ומעניקות תשומת לב רבה יותר כלפי תחומים מסוימים המשמעותיים להתפתחות ילדים (למשל, הישג אקדמאי), אנו מציעים כי קשרים אלו עשויים להשתנות גם הם בקרב משפחות של יוצאי ברית המועצות לעומת משפחות ישראליות במוצאם שהשתתפו במחקר. גיל הילדים נע בין 9-7 שנים.

תוצאות המחקר
דרכי המשמעת שהורים מפעילים על ילדיהם יכולים להיות בעלי השלכות שונות בהתאם לקונטקסט (הקשר) בו הן
ניתנות. למשל, כאשר הורים התייחסו למצבים הקשורים ללימודים, פרקטיקות הוריות של שליטה היו קשורות
לתוצאות חיוביות יותר בקרב הילדים במשפחות מברה"מ לשעבר, זאת בהשוואה למשפחות צבריות. הממצאים
מראים כי יש לקחת בחשבון את ההקשר בתוכו מופעלת ההתנהגות ההורית וכי בתרבויות שונות יש נושאים
מסוימים בעלי משקל רב יותר בחינוך ילדים, וזה יכול להשפיע על ההשלכות שלהם ועל הקשר הורה-ילד.

מחקר על "המבוגר הבדואי האדפטיבי": מטרות התפתחותיות בקרב אימהות ואבות השייכים לחברה
הבדואית בנגב.

אוכלוסיית הבדואים בנגב הנה אחת מקבוצות המיעוטים בחברה הישראלית. הבדואים החיים בדרום ישראל
מאופיינים בכך שבעבר התקיימו כחברה נודדת.

המחקר נועד לבדוק התפתחות ילדים והורות מנקודת המבט של התרבות הבדואית. ה"מבוגר האדפטיבי" – מושג המתאר את הייצוגים והציפיות של הורים לגבי ילדיהם לכשיגדלו (2001, Rosental&Strier-Roer ,)נמצא מקושר עם הורות ועם התנהגות ילדים. על סמך רעיון זה בנינו את המחקר הנוכחי. מטרתנו לחקור את ייצוגי "המבוגר האדפטיבי" בקרב האוכלוסיה הבדואית בנגב. באמצעות כלי מחקר איכותניים וכמותניים, חקרנו את הייצוגים של "המבוגר האדפטיבי", תוך כדי בדיקה של הגורמים בתרבות האקולוגית שעשויים להיות קשורים לייצוגים אלו. בייחוד חקרנו כיצד משתנים שונים, ביניהם: מין הילד, רמת ההשכלה של ההורה, מקום המגורים (ערים בדואיות לעומת כפרים חקלאיים) ואופני הטמעת המנהגים התרבותיים והחברתיים המקומיים בקרב ההורים, קשורים לייצוג "המבוגר האדפטיבי" אצל אימהות ואבות בדואים. תוצאות המחקר הראו כי אימהות אשר העדיפו לילדיהם מטרות-חיברות אינדיבידואליסטיות היו בעלות השכלה גבוהה יותר ועם סגנון אקולטורציה של מעורבות רבה יותר בתרבות היהודית-ישראלית. לעומת זאת, אבות אשר העדיפו לילדיהם מטרות חיברות אינדיבידואליסטיות היו בעלי השכלה גבוהה יותר, אך ללא קשר לסגנון האקולטוריציה. לבסוף, הן אבות והן אימהות העדיפו מטרות-חיברות אינדיבידואליסטיות לבניהם ומטרות-חיברות קולקטיביסיטיות לבנותיהם.